ראיון עם הבעלים של המוסד לסנדוויצ'ים מיוחדים
תאריך הראיון: 5.12.21
מסעדת המוסד לסנדוויצ'ים מיוחדים היא ההמבורגריה עם ההמבורגר החלבי ביותר שיצא לי אי פעם לאכול.
"אנחנו מביאים לפה בכל פעם שף אחר, שהוא בונה מנה.
המנה נכנסת לפה כספיישל.
אם היא טובה, היא נכנסת לתפריט...
אני: רוטב האיולי בזיליקום שלכם היה מעולה, אבל דיללתם אותו לאחרונה.
תעשו אותו אגרסיבי כמו שצריך, הוא היה מצוין.
רע: תודה, אנחנו נעלה את המינונים.
אני: הרבה מתחרים איתך על אותו רוטב כמו בורגר סטורי, בורגר רום,
וכל מיני מקומות, שמבחינתי יש להם את הרוטב שלכם.
רע: דווקא הרבה אמרו לנו שקצת הגזמנו, ולהוריד.
אני: רע, אתה הבעלים?
רע: כן.
אני: כמה זמן?
רע: מאז שאנחנו קיימים, 6 שנים.
לפני זה, היה פה מקום אחר, שגם קראו לו "המוסד", של בחור בשם ניר.
אנחנו החלפנו שותפים, והתחלנו לעשות את השינויים שלנו.
בהתחלה היה פה רק את סנדוויץ' המוסד, ואת המבורגר המוסד.
ניר היה הבעלים לבד,
זה בחור שהייתה לו קצביה בעמק חפר.
בחור מקסים.
נכנסנו שותפים כדי להרים, לא היה לו כוח, נולדו לו ילדים, הוא נכנס לחוסר יכולת.
עם הזמן, הוא יצא וחזר לקיבוץ. הוא מחצרים במקור.
אנחנו השתלטנו פה, וזה מה שאנחנו כרגע, אני עדי ועמית.
אני: מה השם של המקום?
המוסד,
או המוסד לסנדוויצ'ים מיוחדים?
רע: נכנסת לריב גדול.
אני מאוד אוהב את המוסד לסנדוויצ'ים מיוחדים, אני חושב שהמבורגר זה סנדוויץ' לכל דבר, משהו בין שתי לחמניות.
עדי חושב שצריך להשמיט את זה [להישאר רק "המוסד"].
אז תלוי את מי אתה שואל.
אנחנו "המוסד לסנדוויצ'ים מיוחדים" ואצל עדי אנחנו "המוסד".
היה דיון להחליף את הסנדוויצ'ים להמבורגרים, ואנחנו עדיין לכיוון ההמבורגרים.
המיתוג שלנו הוא black - סקייטבורדים - ברלין.
זה מה שרצינו, להיות מקום תוסס ומדליק.
אני: כל הכבוד שאתם מקבלים כרטיס כחול.
רע: למה לא.
זו לא הטבה שקבענו, היא קיימת אצל כולם.
כמו שיש מקומות שנותנים פלאפל לחיילים, אני חושב שהכרטיס הכחול הוא משהו שהוא לגיטימי,
והוא מוסכם על בתי מלון ועל הרבה מסעדות, אז גם בהמבורגריות.
אני שמח להאכיל את כל החיילים, גם אם הרווח הוא הרבה יותר קטן.
אני: מגיעים לפה הרבה אנשי קבע?
רע: האמת שכן, זה קצת תקופתי.
בחורף הם יורדים כי אין להם כוח לצאת מהקריה,
בערב יותר... זה בא בגלים, אבל ברמת העיקרון הם מגיעים.
אני: בן כמה אתה?
רע: 32.
אני: אתה נראה צעיר ואנרגטי.
רע: אנרגטי כבר לא,
השיפוץ הזה גמר אותנו,
עובדים פה כל היום למעלה, כמו שאתה שומע {ברקע, יש רעש חזק מאוד של עבודות שיפוצים}.
אני: ספר לי על השיפוץ שלכם, מתי הוא התחיל?
רע: החלטנו להתרחב לחנות המקבילה שלנו, מפאת מקום.
הקורונה לשמחתנו עשתה לנו טוב, כמו להרבה מקומות טובים.
היא פשוט דיללה: מי שהיה טוב התרומם, ומי שלא, נעלם.
לשמחתנו, אנחנו בצד הטוב.
הייתה קפיצה מאוד גדולה, גדלנו, נהיה לנו חנוק מבחינת לוגיסטיקה ומקררים,
והחלטנו להגדיל.
הולך להיות מטבח הכנות ענק.
(עריכה : דומה לשיטה של בורגר רום)
אנחנו נתחיל לטחון לבד את הבשר, לקבל גושים שלמים, לעשות הכל לבד פה.
אני: עד כה לא טחנתם את הבשר פה?
רע: עד היום קיבלנו בשר טחון, ואנחנו מתבלים, מקבבים, עושים הכל פה.
אני: בעצם, עד כה קיבלתם קציצות קפואות?
רע: לא.
אנחנו לא עובדים עם קפוא.
אני: כמה זמן אתה במקצוע?
רע: אנחנו לא התחלנו ממסעדנות.
אני בכלל התחלתי ממועדונים וברים בעמק חפר, ומסיבות חיילים וכאלה.
עברתי לתל אביב, ויש לנו את ה"אהר'לה", הפיצה, ביא גם שלנו.
שם החלטנו שאנחנו גולשים יותר למסעדנות.
גם כי קצת מיצינו, עדי כבר יש לו ילד, אני מאורס עוד מעט,
אמרנו שבא לנו להפסיק לחזור שיכורים ב-1 בלילה.
קצת יותר להתאפס;
וזו הייתה החלטה שלנו, שחררנו, דיללנו את עצמנו בארלה, וגדלנו פה.
עמית השותף השלישי החליט לגדול שם ולהצטמצם פה,
אז עשינו את זה בינינו בקטע טוב וחברי.
במקור לא באנו ממסעדנות, באנו מחיי הלילה.
אני למדתי שיווק, פרסום, בניית מוצר, דברים כאלה.
עדי בכלל מתעסק בחשבונאות.
בגלל זה, זה מקום ללא שף, בלי שותף שהוא שף.
האידיאולוגיה שלנו היא שאנחנו מביאים לפה בכל פעם שף אחר, שהוא בונה מנה.
המנה נכנסת לפה כספיישל.
אם היא טובה, היא נכנסת לתפריט, ואם לא היא עפה אחרי חודש-חודשיים, כמה שאנחנו מחליטים.
בגלל זה יש הרבה מנות שנכנסו, והרבה שלא.
לכל מנה יש שף,
"ההמבורגר של יושע", זה דן יושע מ"הבלאגן" ו"השבור" בפריז,
הוא היה איתי בכיתה, הוא חבר ממש טוב שלי.
"ארץ הפלאות" זה יפתח קורן, שהוא היה השף של יקב לוטם בצפון.
הוא היה שם שף הרבה זמן.
"המוסד" זה המבורגר שהיה פה במקור.
"טראמפ" זה גם דן יושע בנה.
"מיינסטרים" זה רגיל.
"אל צ'אפו" זה בחור בשם איליי בקר, הוא בא מאיטלקי בכלל, ועכשיו הוא הולך להיות מורה בבית ספר לאוכל איטלקי באיטליה,
הוא בדיוק עוזב את הארץ לצערנו.
"המבורגר פורטו" זה שגיא, שהיה השף של הסנטה קטרינה, מתחת לתומר (הבעלים), הוא היה הסו-שף כמה שנים.
"הצ'יקן של אמיל", זה בחור שיש לו שתי מסעדות בגרמניה.
הוא במקור מתל מונד, והווא סיים במשחקי השף מקום רביעי בעונה הרביעית.
ככה אנחנו מוסיפים בכל פעם.
אין פה שף שמלווה אותנו, אז כן נהיינו אנשי מטבח.
כמו שראית אותי אוכל קציצה, זו קציצה "קיד בורגר" שהכנסתי אותה לילדים, החלטתי לשפר אותה קצת.
אנחנו נהיים שמנמנים, ולומדים על בשרנו.
להמציא, אנחנו לא ממציאים. אנחנו משמרים.
אני: ספר לי קצת על המקום.
רע: [המקום הוא] מוסד להמבורגרים שהשאיפה היא לתת בכל פעם מגוון עם שפים אחרים.
אני מאוד אוהב את זה, משום שכשיש לך שף אחד, אז בסוף הוא אוהב משהו ספציפי, והוא תמיד יימשך למה שהוא אוהב.
כשאתה מביא כל פעם מישהו אחר, לכל אחד השיגעון שלו (הוא מתלהב מרטבים, מטופיניגים, לכל אחת השגעת שלו).
זה נחמד,
כל פעם אתה מביא לפה רוח אחרת, וזה מכניס לפה משהו אחר.
המקום צעיר, בועט,
מכוונים לשחור, לציורי גרפיטי, יש לנו מאייר שהוא שלנו,
כל הציורים פה מקוריים, זה לא גרפיקאיים שאוספים מהאניטרנט.
הכל מצויר ביד אדם במקום.
[הכוונה לכך, שהם מדפיסים את הגרפיקה ששולחים להם]
אני: מי צייר פה את הכל?
רע: בחור בשם טל שטח, בחור סופר מוכשר.
כל הפוסטרים, כל הדברים,
הוא מצייר את זה ידני, שולח לנו גרפיקה, ואנחנו מדפיסים.
הכל במקום נעשה, אין פה ציורים מאמני גרפיטי בחו"ל, או משהו אחר.
זה מה שאנחנו מחפשים, המבורגר צעיר, בועט, מדליק, ולפעמים גם מבולגן לטעמנו.
אני מקווה שאחרי השיפוץ קצת נדייק אותו.
אני לפעמים חושב שאנחנו מלוכלכים מידי.
תמיד רצינו להיות קצת מלוכלכים, זה לא הפריע לנו.
סקייטבורדים, הרבה קהל צעיר, אין לי בעיה, אני אוהב את זה.
השעה הכי עמוסה במוסד זה 1 בלילה.
אתה תבוא לפה ותראה, יש פה שגעת, יותר מכל שעה.
באים לנו מלא שיכורים [שחוזרים] ממסיבות.
אנחנו על הכיפאק עם זה לגמרי.
אני מקווה שאנחנו נגדל, וזה יהיה עוד יותר.
אני: למה קראתם למקום "המוסד"?
רע: אין לי תשובה לדבר הזה.
קיבלנו את זה ככה, ופשוט אהבנו.
התלבטנו, הבאנו כמה שמות, ואמרנו אין שום סיבה [לשנות], מדליק לנו, ואנחנו מתקדמים לדבר הזה.
קיבלנו "המוסד לסנדוויצי'ם מיוחדים", בהתחלה זו הייתה סנדוויצ'יה ממש.
הוא התחיל רק עם סנדוויץ' המוסד, בו יש בשר מפורק, ועם המבורגר מוסד, ככה זה התחיל.
היו לו עוד כמה סנדוויצ'ים עם בשר מפורק.
כשאנחנו הגענו, הגלשנו את זה לכיוון המבורגרים בלבד.
בדיוק התחיל הטרנד, אנחנו פתחנו שבועיים לפני הסוסו שהיה בהרצל.
אני לא אשכח, גרתי בדיוק מעל, וכל בוקר הייתי מסתכל ורואה את התור שם, ואנחנו רק התחלנו.
"עומר מילר" וכל הדברים מסביבנו.
הייתה לנו קצת קנאה, אבל התגברתי, והנה אנחנו פה, וטוב לנו בחלקנו.
אני: מה הן שעות הפתיחה שלך?
רע: 11:30-2:00.
בסופי שבוע סוגרים ב-2:30.
בקיץ, כשיש חופש לילדים, גולשים עד 3:00.
אני: גם חמישי-שישי-שבת?
רע: כן, אמצע שבוע עד 2:00, ובסוף שבוע עד 2:30.
אני: כמה לקוחות יש לך ביום?
רע: הרבה.
אני: מה זה הרבה?
רע: אנחנו מוציאים 500-600 מנות ביום.
סוף שבוע כמובן מעלה את ההמוצע.
אני: כמה המקום יכול לאכלס?
רע: כרגע 16 מקומות ישיבה בלבד.
אנחנו מאוד חזקים בוולט, תן ביס ומשלוחה, הם חלק מחיינו.
לפעמים לשמחתנו, לפעמים לצערנו, אבל הם קיימים, ואנחנו סבבה איתם.
כשאנחנו נפתח [אחרי השיפוץ] אנחנו נגדל לכיוון ה-50.
אנחנו נדאג שתהיה ישיבה בפנים ובחוץ, עם תנורים.
עד היום, בגלל פאתי מקום, לא השקענו יותר מידי [בתנורים].
כשנגדל, זה יהיה משמעותי, אנחנו יודעים שיותר כיף לשבת אצל מתחרים שלנו,
וזה ישתנה.
אני: אמרת 500-600 מנות על 16 מקומות.
אנשים לא אוהבים לעמוד בתור, רוצים לשבת.
רע: אנחנו מלאים כמעט כל הזמן, כי המקום קטן,
אנחנו עובדים מאוד חזק במשלוחים,
ואני חושב שמשום שהשעות שלנו מאוד ארוכות, אנחנו מצליחים,
לעומת שאר המקומות שב-23:00 נסגרים,
אז יש לנו עוד 3 שעות עבודה שהן משמעותיות,
במיוחד כשכל המתחרים שלנו סוגרים בשעה הזאת.
תבוא ב-1:00, אנחנו משתלטים על השכנים, יש תוהו ובוהו בשעה הזאת.
סופי שבוע זה בכלל שגעת.
לשמחתנו כיכר רבין, שתמיד אנשים היו שמחים ללכת לאכול שם על הדשא, זה מאוד עזר לנו, במיוחד בקורונה,
כשהכיכרות הפכו למרכזים קהילתיים,
ומשלוחים - בבוקר יש פה ברדק.
אני: איך עברתם את הקורונה?
סגרו אתכם.
רע: עבדנו משלוחים, והתרוממנו מאוד.
למדנו לחיות עם זה.
זה פחות רווח, אבל יש רווח.
זו תקופה שלפעמים גם צריך לעבוד עם פחות רווח, לספק עבודה לעובדים שלך, וגם לעצמך.
אני חושב שאם הייתי יושב בבית את כל הסגרים, הייתי משתגע.
אנחנו עצמאיים, אנחנו אנשים שאוהבים לרוץ.
אני: איך סיפקת עבודה לעובדים שלך?
רע: היו משמרות, צמצמנו אותן קצת, אבל עבדנו,
הוצאנו פה הרבה מנות בזמן הסגר.
היינו מוציאים פה בערך 250-300 מנות ביום.
אז לא 3 אנשים במשמרת, [אלא] עובדים 1.5 איש במשמרת,
אבל עדיין, עדיף פרנסה מאשר שום דבר.
בחל"ת הם היו מקבלים רבע מזה כנראה.
אני: בלוגרים אחרים ביקרו אצלך?
רע: אנחנו בקשר עם קהילת ההמבורגר.
ראיינו אותנו הרבה בזמן האחרון ערוץ 2 וערוץ 13.
הייתה לנו תוכנית בוקר,
אני: היית שם?
רע: לא, זה היה טלפוני.
בלוגרים לא זכור לי,
אבל תוכניות כמו שאמרתי לך, היו כמה.
אני: את רועי אתה מכיר?
רע: אם זה קשור למדיה, אז זה עדי מטפל בזה, אני יותר מתראיין.
ארקדי נניח, אני יודע מי הוא, והוא יודע מי אני, אבל אני פחות בקשר מולם.
עדי מתעסק במדיות, בשיווק האינטרנטי.
אני מתעסק במוצר, ב"לפני השיווק", במה עושים, באיך עושים, מול המאייר, בדברים האלה.
ספיישלים ולוגיסטיקה.
אני: ספר לי על הבשר שלך.
רע: לא יכול.
אני: מה שאתה יכול.
רע: בשר טחון טרי.
אני: זהו?
לא תגיד שפונדרה, לא תגיד 25% שומן?
רע: בין 25-30% שומן, ובין 10% בשר מיושן.
מה נטחן בפנים, זה גם הרבה משתנה.
אני: האם יש לך לחמניות ללא גלוטן במקום?
רע: לא.
אני: למה לא?
רע: כי כל פעם שהבאנו לחמניות כאלה, הבאנו צליאקים לטעום.
הם היו מרוצים, ואז השלב הבא הוא הצ'יפס.
זה אומר שאתה צריך צ'יפס ייעודי לצליאקים.
המקום שלנו לא מספיק גדול.
אם אנחנו מחליטים לתת מנה מעולה, ואומרים "חברה, יש פה מנה לצליאקים", אז היא צריכה להיות 100%.
כמו שהיה עם ה-beyond, בהתחלה היה חשוב להשיג מיונז טבעוני.
הרבה אנשים השתמשו במקום, בקטשופ ובברביקיו, ואני חושב שזה משהו שהוא קצת ילדותי.
בהתחלה עשינו פה מיונז טבעוני, עד שמצאנו מיונז ברמה גבוהה.
בנוסף לכך, היה חשוב להביא גבינה טבעונית, מוצרלה,
בשביל לתת לאנשים את החוויה הכללית של צ'יזבורגר.
אנחנו מהאנשים היותר מוקדמים שהתחילו לעבוד עם beyond, ואנשים מאוד אהבו את הטעם (עדיין אוהבים).
היה לנו חשוב לתת את המרקם.
מוצרלה זו גבינה ללא טעם, היא הומצאה [בשביל] להשתלב ולתת מרקמים, בפיצה ודברים כאלה.
אני: זה נמתח וכאלה.
רע: נכון.
בהתחלה הכנסנו את זה, בשביל להכניס את המרקם.
עם הזמן עברנו קצת לצ'דר [טבעונית], כי הפסקנו להיות מיוחדים משום ש-beyond כבר יש לכולם, רצינו קצת לעלות. בקרוב נכניס גם איזה ספיישל טבעוני נחמד.
אני: אמרת לגבי זה שאין לכם ללא גלוטן, משום שאין לכם מקום לצ'יפסר נטול גלוטן.
בקרוב אתם עושים שיפוץ ומתרחבים, האם יש סיכוי שיהיה צ'יפסר שכזה?
רע: אנחנו מקווים.
אבל להביא סתם לחמניות ללא גלוטן...
יכול להיות שנחליט להכניס את זה, כי יש ביקוש.
קצת מפריע לי להביא לפה מנה שתפתח רגישות, כי המקום לא יהיה סטרילי.
אני: צליאקיות זה ספטקרום.
רע: זו התלבטות. אנחנו כמה פעמים דנו על זה,
גם עשינו נסיונות.
לא מצאנו את המוצר המספיק טוב, וגם בתחושה שלנו לא הצלחנו לתת את המוצר המושלם הסופי, שזה צ'יפס שבא עם המבורגר.
אני: אתה עושה "הכל או כלום" וזה חבל.
אתה לא מקבל אנשים שהם גם על הספקטרום הקל של צליאק.
רע: נכון, אבל אם אני לא נותן להם משהו טוב, לפעמים שווה לפספס אותם.
אני רוצה לתת להם מוצר טוב.
למצוא לחמניה טובה ללא גלוטן, זו בעיה.
הרבה משתמשים בחברה בשם "green משהו"..
יצרנו איתם קשר כמה פעמים, והלחמניה שם לא רעה.
והצליאקים, לא יודע אם הם אוהבים, אבל הם התרגלו.
הלחמניה שלהם היא קוטר של 8, וההמבורגר שלי הוא קוטר של 13,
והם לא מוכנים לייצר לי קוטר של 13, אז יש לי קצת בעיה, כי אז עוד פעם המנה שלי לא טובה.
אתן לצליאקי המבורגר בצד, ולחמניה בצד, והוא יאכל את זה כאילו הוא בקייטנה?
זה לא עובד ככה.
רצינו להביא לחמניה מרביבה וססיליה, שיש להם את הלחמניות הכי טובות by far,
וצריך להתחייב למינימום של 250 [לחמניות].
אין לי מקום לאחסן את זה...
זה כל פעם הביא קצת קשיים, חקרנו את זה כמו שאתה מבין.
יכול להיות כשיהיו לנו עוד מקפיאים ומקררים, נביא משם, ונריץ את זה ברמה גבוהה.
לא הצלחנו עדיין לבנות משהו, שאני מספיק גאה להביא לבן אדם.
לפעמים עדיף להגיד "כרגע אין, sorry".
אני: אתה פרפקציוניסט.
רע: לרוב, לא תמיד.
אני: למה אין שירים במקום?
רע: לא היה עד היום קו מוזיקלי,
נתנו לכל עובד לעשות מה שהוא רוצה, חוץ מטראנסים ודיכאון מוגזמים,
כי נראה לנו שזה וייב קצת גדול עלינו תוך כדי שאוכלים,
אבל כל אחד ישים מה שהוא רוצה, יש את החבר'ה שאוהבים היפ הופ, רוק, ישראלי.
נתנו לזה לזרום, פחות התערבנו בזה.
אחרי השיפוץ, אנחנו קצת יותר נגביל את זה.
זה חלק ממיתוג, מקום צריך מיתוג משל עצמו, למרות שהעובדים שלנו מאוד מגניבים.
המוזיקה יחסית מדליקה.
כרגע אנחנו לא מגבילים.
לפעמים כשיש פיק, הם מעדיפים בלי מוזיקה, לפעמים אנחנו מנמיכים אותם, כי over.
בוא נגיד שאין פה משהו שהוא קבוע.
אני: אז בעצם spotify youtube וכאלה.
רע: כן, כל אחד מה שבא לו,
נכנס ל-youtube שלו, שם את מה שהוא רוצה.
אני: ועכשיו למה אין מוזיקה?
רע: לא יודע.
האמת שיש, אבל זה לא ברמקולים בחוץ, אז אתה לא שומע אותה.
אני: מבחינת סממנים, יש לך את הפוסטר, שהמאייר החיצוני עשה לכם, דיברת עליו,
יש לכם את התפריט הגדול בכניסה, שכיף לראות אותו.
לא מכיר הרבה מקומות שעושים תפריט ענקי שכזה בכניסה.
רע: זה חלק מה-street food.
צריך להבין מה בן אדם רוצה להיות.
אנחנו מאוד רצינו להיות street food.
אין לי בעיה עם 16 מקומות ישיבה, ולא חיפשנו מקום גדול.
[גם אחרי השיפוץ] יהיו פה 44 מקומות ישיבה.
זה לא גדול עדיין, זו עדיין נחשבת המבורגריה קטנה.
"חברה תעמדו בחוץ, תבואו, תזמינו, תלכו".
אנחנו לא מחפשים שאנשים יהיו פה, שישבו פה שעות על מנה, זו לא מסעדה,
תאכלו תלכו, 20 דקות..
אם יש שולחנות שיושבים הרבה זמן, אנחנו לוקחים להם את המגשים בכוונה..
"חברה, לאכול, להתקדם".
בגלל זה גם מהר מאוד לא הייתה לנו בעיה לעבוד עם WOLT,
כי מהר מאוד למדנו איך מוצאים רווחיות ממנה, גם כשיש עליך נטל של מנות מסוימות.
גם כל האריזה שלנו, אנחנו נלחמים עם ספקים, אנחנו מורידים, מוזילים, ועושים את כל הדברים האלה.
אני: רועי היה אצלכם?
רע: כן.
אני: אז גם הקהילה, וגם רועי.
היו עוד בלוגרים?,
רע: בלוגרים אני לא זוכר, אלה היו תוכניות.
עדי: רעבים ברעבך היו, "השמן"..
רע: לוקאץ' היה פה, הזמין בסגר.
תוכניות טלויזיה היו פה כמה.
היה על המנה המושחתת ביותר, ההוא עם השיער הלבן החמוד, לא זוכר איך קוראים לו.
אני: השלט השחור של "המוסד" הוא יחסית חדש, לא?
רע: לא, הוא לפני הקורונה, הרבה זמן.
אתה לא מגיע..
אז לגבי כתבות, היו ערוץ 13, ערוץ 2, לוקאץ', השמן,
תוכנית בוקר שהיינו.
אני: האם יש במקום אירועים מיוחדים?
רע: לא.
ההגדרה של המקום, אולי בעתיד תגרום לשינוי תפיסתי אצלנו,
אז אני מאמין שכן נתחיל לעשות קצת שטויות כאלה.
אני רציתי לעשות פעם בכמה חודשים freeStyle, להביא שף, להביא לו חומרי גלם, ושיבנה לאנשים קציצות.
אתה יכול להזמין את התפריט, ואתה יכול להזמין מנת FreeStyle, לשלם X שקלים מראש, והוא בונה לך דברים בפנים, בלי שאתה יודע מה יש בפנים.
אתה יכול להגיד אם אתה אלרגי למשהו, זה כן.
זה היה חלום שלי לעשות נניח.
אני: תוסיף כיסוי עיניים.
רע: כיסוי עיניים למי, לשף?
אני: ללקוח.
לפני שהוא נותן ביס, הוא לא רואה כלום.
אומרים לו שאם הוא מזהה מה יש בו, הוא מקבל משהו.
רע: אלה חלומות.
כשנגדל, אז יהיו פה 2 צ'יפסרים ו-2 פלאנצ'ות.
היום מפאתי מקום, שום דבר לא קיים.
אני מקווה שנעשה.
כי אנחנו גם יודעים לעשות את זה מכל הברים והמסיבות שהיו לנו,
וגם תמיד כיף, תמיד נותן תוספת נחמדה.
זה יקרה לאט לאט.
אתגרים, פחות.
אם מרגש, אתן לבן אדם להתרגש מספיישל יומי.
נניח ב-GDB, יש לו ספיישלים בימי שלישי, עם קוקטייל..
אני: וג'ורג' מגיע בעצמו להכין ללקוחות.
רע: כן, ואני חושב שזה אחלה דבר, זה יוצר דיבור, זה נותן רענון.
זה מגניב לגמרי.
אני: מאיפה האוכלוסיה שלך מגיעה בארץ?
רע: יש פה הכל מהכל.
גילאים שונים, מצעירים וילדים למבוגרים שבאים לאכול.
עכשיו בחנוכה מלא משפחות היו פה, הכל.
ספציפית למיקום שאנחנו נמצאים, זה מאוד נוח ה-street food.
המבורגר יוצא תוך רבע שעה (אלא אם כן יש לחץ אטומי), וזה נוח,
הרבה אנשים באים, אוכלים והולכים.
הנקודה הזו מאוד מרכזית, בגלל זה אנחנו גם גדלים.
[השיפוץ של] הרכבת הקלה [עוד מעט מסתיים], צפויים לרדת פה 50,000~70,000 איש ביום.
אני מאמין שתהיה פה תנועה של אנשים ב-move של ריצה כזה.
וזה בדיוק יתיישב פה נחמד לאנשים.
אני: מה המקום הרחוק ביותר ממנו הגיע אליך?
רע: היו פה שני חבר'ה מקריית שמונה לפני חודשיים.
אני לא יודע אם הם באו במיוחד או שהם היו פה בסוף שבוע.
האמת שתיירים מגיעים הרבה.
{רעש מאוד חזק ברקע, צפירות חזקות של מכוניות, המסעדה ממוקמת על יד כביש ראשי
צפירות בלתי נסבלות ברקע}
אני: איך אתה מסתדר עם כל הרעש הזה?
רע: האמת שזה חדש.
עושים פה את כל הפיצוצים האלה,
הם התחילו לחפור פה בדיוק באמצע כי שינו פה את הרמזור.
הוסיפו שמאלה שזה לא היה פעם.
כולם רגילים שזה ישר.
אז קצת עם בחילה, לפעמים מקיאים,
אבל יש פה מלא מכות, יש פה דברים מצחיקים.
אני: תשמע זה בלתי נסבל, איך אתם מסוגלים?
רע: ואיך הקדיחות מלמעלה? גם בסדר?
{יש רעש של קדיחות, עקב השיפוץ שהמסעדה עושה}.
אני: זה בין הפטיש לסדן...
רע: מה נעשה... התרגלנו.
אני: תוכל לתת משהו לקוראי הבלוג?
רע: אנחנו נוכל אחרי השיפוץ, הוא אמור להסתיים עוד 20 יום בערך.
אני מאמין שנוכל לבנות משהו, אתייעץ על זה עם עדי.
אולי נעשה איזה משהו, הם יצטרכו לעשות איזו תמונה.
כבר נסגרו המנות שתיכנסנה כאן.
אני: אפשר לקבל חשיפה, סקופ?
רע: בטח, למה לא.
אני: [מחכה...]
אה, לא עכשיו?
רע: לא, אסור לך לרשום את זה.
אני: הבנתי שיהיה פה קונספט מגניב של כנפיים.
רע: יהיה פה משהו מאוד חזק של כנפיים, כן.
רע: יש לנו אגב, גם את ה-chicken הכי טוב by far בעיר, ברמה מטורפת.
שמנו עליו איולי שום לימון.
התערובת עם פירורי הלחם, אז הוא עם 14 תבלינים בפנים.
יש בו הכל מהכל, מנה מעולה.
אבל נתרכז בהמבורגר.
יש לנו שלושה ספיישלים של המבורגרים שנכנסים.
אני: אתה יכול לספר עליהם?
רע: אני יכול לספר על הראשון שייכנס, בעוד שבועיים.
סטייל אסיאתי.
הרוטב יהיה ווסאבי, כרוב חמצמץ, אפונה, וגבינה מיוחדת.
אני: זה זורם על המבורגר?
רע: כן.
אם זה לא יזרום, זה לא ייכנס.
זה ייכנס כספיישל, ואם זה יהיה טוב זה ייכנס [יתקבע בתפריט]
אני מאמין שזה ייכנס, כי אני חושב שאנשים רוצים קצת מיוחד.
אני: ההמבורגר של יושע שלכם, הוא אחד המיוחדים.
לדעתי הוא הכי טוב.
רע: זה תלוי מה אוהבים.
היושע לדעתי הוא קצת כבד.
אגב, הוא מאוד חורפי, בחורף המכירות שלו עולות ממש.
הוא עם שמנת, יושב בבטן וזה.
בקיץ, מנת "ארץ הפלאות" (עם פירות היער) יותר מתרוממת.
פירות יער, מתקתק, קצת מרענן.
כמו עם יין אדום ולבן, זה קצת לפי תקופות.
 |
| זה התפריט המעודכן למארס 2021 |
הוא יושב, יש לו נוכחות, טובה ורעה..
רע: אינסטגרם, פייסבוק, יש טלפון של המקום...
וזהו, די, כמה אפשר.
יותר מזה נשתגע.
רע: שיהיה בהצלחה, אנחנו שמחים שבאת.
תבוא אלינו אחרי השיפוץ, יהיה פה שינוי גדול,
אנחנו חיכינו לזה מאוד,
אנחנו מפנטזים על כל השיפוץ הזה כבר שנה וחצי,
וכל פעם זה נדחה, גם על משא ומתן עם החנות השניה, וגם הקורונה,
אני מאמין ומקווה שזה יעשה לנו שינוי מאוד חיובי,
ואנחנו גם נוכל להתפתח, כי מאוד הגבלנו את עצמנו מפאתי מקום.
כנפיים שאנחנו חולמים עליהם... רצינו לעשות מקום רק לכנפיים,
פתאום יהיה לנו מקום ונוכל לעשות פה הכל.
עוד סנדוויץ' של המוסד, שחשוב לנו לעשות עם עוד טעמים.
אנחנו מתרגשים לקראת זה, אני מאמין שזה יהיה טוב.
אני: סנדוויצ'ים זה משהו שכן צריך להשאיר, לא רק המבורגרים.
רע: ברור.
רע: אנחנו נחזור להתפרע,
אני חושב שהקורונה קצת איפסה אותנו, לא יכולנו להמשיך לגדול, כי לא הייתה לנו יכולת לשים מקפיאים ומקררים.
אני מקווה שעכשיו..
{רעם מאוד חזק שנשמע ברקע} {מזג אוויר חורפי}
אני: וואו.
רע: כן, עוד חצי שעה יש סערה של החיים.
אמורה להיות סערה רצינית.
רע: בשמחה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה