ראיון עם המנהל של טרומן

                     תאריך הראיון: 30.12.21

מסעדת טרומן היא המרכז של שוהם, לוד ואור יהודה.
חובה ביקור.

"כולם רוצים מושחת וענק, אבל יותר חשוב - מדויק"       

אני: מה זו השרשרת שלך?
דוד: המבורגר.

אני: איזה בלינג מטורף...
דוד: יש לי אחד של צ'יפס, מילקשייק ועוד אחד של נאגטס, שהוא לא ברזל, הכינו לי custom מפימו, היסטרי.

אני: ספר לי קצת על המקום.
דוד: אספר לך על האני מאמין שלי, זה אפילו כתוב לי בפתקים, כדי שלא אשכח את זה בחיים:
המושחת מת.
כולם רוצים ענק, עם גבינה, רוטב גבינה, 
אנחנו עושים את זה,
אבל יותר חשוב - מדויק, בול.
הרבעים שאנחנו מקבלים לטחינה לקציצות, בודקים אותם 1000 פעם.
יש לך פה קצבייה שאנשים הולכים למקומות ואומרים "וואלה, טבעות בצל, הם בטח מכינים את זה פה", אבל זה לא.
אנחנו הכל מההתחלה עד הסוף מכינים פה.
ריבת בצל, מכינים מיין אדום ובצל טרי.
רוטב "סאטה", יכינו לך מבוטנים for real, חלב קוקוס אמיתי, חלפיניו טרי וליים.
יש לך שף "סוסייר" במשרה מלאה.
כל היום זה מה שהבן אדם הזה עושה.
אני: שף שלכם?
דוד: כן.
אני: מה שמו?
דוד: בנואה.
full time chef sauceier, שזה מה שהוא עושה.
אני: יש אצלכם שף מתחלף, לא?
דוד: חוץ מהשף המתחלף.

המבצע "השף המתחלף" רץ איתנו תקופה, היינו עם אוראל קמחי מפופינה, שעשה כאן המבורגר מדהים,
שחר ברנע מפומו, שעשה המבורגר איטלקי היסטרי.
עכשיו אנחנו עם טאקרייה של שחר שטרן, שהביא הברקה עם לחי העגל.
ניסינו מלא סוגים של בשר מפורק: שפונדרה, דברים אחרים מאזור הצלעות,
אבל לחי העגל הזו פשוט יושבת על הביס באופן מדויק.
לקחת את הרבע, לטחון אותו לזה שיגיע ללחי העגל, לקחת את המרינדה הבול מברביקיו שאנחנו מכינים פה.
ראית מקום שמכין ברביקיו?
מירקות שורש, אנחנו משרים, הכל כאן.
יחד עם פרוסות האבוקדו הטריות, עם איולי צ'יפוטלה, שברור לך כבר לפי מה שאמרתי שזה מפלפל טרי, וזיעה.
בלי קשר, עוד שיתופי פעולה בעתיד, אחד זה הבולט שראיתם פה עכשיו, שזה המבורגר על טהרת הוויסקי, בורבון במקרה הזה.
רוטב גבינות עם וויסקי בורבון, גבינות שלנו,
הבייקון שמושרה במרינדה של וויסקי,
והפטריות שמפינון ופורטבלו,
יושב על זה פגז.
זו האבחנה בעיניי בין המדוייק למושחת.
זה יכול להיות מושחת, nasty dirty, אבל בסוף זה צריך לשבת לך בול.
אכלתם את הסופר טרומן?
אני: פעם שעברה.
דוד: נשבע לך, חצי שנה עבדנו על הדבר הזה.
השפונדרה, המרינדה והאננס
שזה לא אננס מפחית שימורים, זה אננס טרי,
לדעתי נשארה שם עדיין פרוסה מהחיתוך האחרון על הקרש.
אננס טרי ישראלי, שיושב לך פגז בביס, עם הבוטנים, עם המרינדה של השפונדרה,
זה הסיפור בעיניי.

זהו, שנה חדשה, אז אנחנו עושים עכשיו סופ"ש שלם, סביב השנה החדשה.
החלטנו לא לצמצם את זה לערב, אלא חמישי-שישי-שבת ולרוץ עד הסוף על הדבר הזה.
הרומנטיקה אוטומטית נכנסת, המון זוגות כבר הזמינו מקום,
כבר שבוע וחצי-שבועיים מראש המסעדה מוזמנת, שזה מדהים.
אני: איך הצלחנו להיכנס בסוף..
דוד: השתחלתם...ברגע האחרון.
סתם, בשבילכם תמיד.

זה בא לידי ביטוי גם בקינוחים, שהם יכולים להיות מופרעים, אבל בול.
עם תותים טריים, ומרנג ענק שאנחנו מכינים פה,
המילקשייקים שלנו, שגם עם כל מיני תותים טריים, דונאטס מגניב,
אני: ושיערות סבתא...
דוד: ושיערות סבתא... היסטרי.
אני: לדעתי גורדוס מקנאים...
דוד: לא נפתח פה...
האמת שאני מפרגן לכולם.
אני פעם בשבוע עושה סבב בכמויות, של המבורגריות בארץ, ואני מפרגן לכולם.
כולם עושים עבודה קשה, בשביל לחדש, לעדכן, כל הזמן לשנות ולעשות דברים חדשים,
ואני סופר מפרגן לכולם.

אני: אתה פה המנהל?
דוד: כן.
אני: אתה מתחת לכפיר, הבעלים?
דוד: יש פה שותפות גדולה של כמה מנהלים,
וכולנו בעצם מנהלים בפועל את המקום,
כל אחד לוקח את הנישה שלו,
אני הרבה על הדיגיטל.
וכל אחד ככה בתוך הנישה שלו.

אני: במילקשייק יש לכם רוטב שוקולד לבן עם תותים עליו.
זה רק שוקולד לבן או שזה "מרנג עם שמנת",
מה יש שם?
הרוטב עצמו.
דוד: יש לנו שוקולדים לבנים
הם עוברים טימפור, מומסים,
ואז זה שוקולד לבן טהור, בתוך הסוסייר הזה.
וזה חלק מה-show גם.
שופכים, אנשים מתפרעים עם זה.
יש כאלה שלא מבינים שזה לשפוך על המילקשייק, ושופכים את זה ישירות לפה...
גם זה חלק מהסיפור..
וכן, המילקשייקים היו פה תמיד הדגל.
אנחנו אוהבים השפעה מארצות הברית, אמריקאי, כמו כל ה-look של המקום,
יש בארצות הברית כמה ענקיים, שהדגל שלהם זה מילקשייקים,
אנחנו הרבה פעמים אוהבים לשאוב השראות מכל מיני מקומות כאלה.
ואנשים באים לפעמים רק בשביל המילקשייק.
אתה זוכר שבמול הים, היה פעם את ביצת הפברז'ה?
זה היה קינוח שאנשים היו באים בשבילו.
הם פתחו אזור בחוץ רק בשביל זה.
אנשים ביום שישי האחרון, הזמינו, הגיע לכאן בשביל המילקשייק, באו לשבת בשבילו.
טפו טפו אנשים אוהבים את זה.

אני: יש לכם פה וופל בלגי כנאפה.
מה זה הדבר הזה?
דוד: אני אוהב לקרוא לזה "הכנאפל".
האמת שזו המנה שעשינו בהשראה של מוסאב, 
הוא היה הרבה פעמים מביא לנו כנאפה ובקלאוות.
הוא אומר לי "כל השוקולדים האלה לא עושים לי את זה".
אמרנו טוב, בוא נביא יציאה אחרת.
אז יש לנו שם את שיערות הקדאיף, שאנחנו קולים אותן לפני.
שברי פיסטוק, רוטב פיסטוק, עם השוקולד הלבן הטהור, ומי ורדים, שנותן את כל הסגירה האותנטית הזאת.
והאמת שהופתענו.
אני: זה לא וופל בלגי עם אוראו שיש אצל כולם.
דוד: בדיוק, אנשים לא מכירים את זה.
עפים על זה.

אני: יש לכם כמה סוגי צ'יפס?
דוד: יש לנו לא מעט.
יש את הכוכב, שזה הצ'יפס הקלאסי, שאי אפשר להחליף אותו.
אנחנו עובדים עם צ'יפס נורא ספציפי.
הוא יודע להישאר מאוד יציב וקראנצ'י,
ובזכות כל מיני דברים (בין היתר מצופה בקמח אורז),
ובניגוד למה שהרבה אומרים, יש בו עוד חתיכות של קליפות;
מה ששומר עליו באמת יציב וטוב.

ויש את הוופל פרייז,
שזו הכלאה בין תפוצ'יפס לצ'יפס,
צורה של תפוצ'יפס, קצת רחב כזה, ו-puffy.
הוא היסטרי, מגיע עם שום קונפי, צ'ימיצ'ורי,
האו המועמד לכתר.
אני: אם אני לקוח צ'יפס עם גרידת לימון, או צ'יפס פרמז'ן, זה אותו הצי'פס?
דוד: הצ'יפס בבסיס שלו, זה אותו הצ'יפס.
הצ'יפס הקלאסי, הטוב, שהוא נשאר באמת יציב וקראנצ'י תמיד.
הוא פשוט מגיע עם כל מיני toping מגניבים מעל,
יש פרמז'ן, יש את גרידת הליים עם צ'יפוטלה.
כל פעם מגוונים בתוך הדבר הזה.
אני: הצ'יפס שלכם במשלוח יותר טעים מלאכול במקום.
דוד: איזה כיף לשמוע.
זה הגיוני מאוד, כי במקור, הצ'יפס הזה,
הבנו את הדבר הנכון הזה, בתקופת הקורונה, כשהיה סגר בכלל.
הוא יועד מראש ל-TA ומשלוחים.
בכלל לא חשבנו עליו כישיבה במסעדה,
הוא נבנה לזה.
כדי להחזיק יציב.
כי צ'יפס בסוף [במשלוח] זה מכשול ענקי, שאף אחד לא מצליח לעמוד בזה.
אני: זה מגיע mooshy.
דוד: איך שולחים את זה,
גם בן אדם בא לאסוף, עוד שעה מגיע הביתה,
תמיד מתבאסים על הצ'יפס,
ופה איכשהוא פיצחנו את הדבר הזה.
אני: זה רק אתם והפרוזדור.
היחידים שעושים את זה מעולה גם ברמה של משלוח.
כמו אבן, אבל אבן טובה.
דוד: פגז, איזה יופי, כל הכבוד.

אני: ספר לי על המנה שעשיתם, ששופכים עליה את הוויסקי.
דוד: הוויסקי "בולט".
הבולט זה בורבון חדש יחסית בישראל,
הוא כבר קיים, אבל עכשיו הוא מקבל כל מיני סוגים, ונכנס חזק לארץ.
וויסקי אמריקאי, קצת מזכיר את הג'ק דניאלס, אבל קצת יותר קשוח,
יותר לכיוון ה-CowBoyים, ופחות לכיוון להקת הבנים.
כל ההמבורגר הזה בא על טהרת הדבר הזה.
לילה שלם מראש, הבייקון מושרה במרינדה של וויסקי.
רוטב הגבינות אותו דבר, בנואה מסכן, מערבב כל היום את רוטב הגבינות עם הוויסקי,
והכל יחד, פתאום אתה מקבל איזה שילוב כזה, שהוא לא לגמרי מובן מאליו, הוא די משוגע בפה.
בהתחלה עבדנו על המתכון, זה הרגיש יותר מידי וויסקי, מעט מידי,
מרגישים רק אלכוהול, כי גם בחימום של זה, קשה לו להרגיש רק אלכוהול, אז צריך איכשהוא לעצור את זה.
אני: בשביל זה הבאתם צ'ייסר נוסף, אם רוצים להוסיף עוד.
דוד: בול.
אם בא לך חצי להמבורגר, חצי לפה, אתה סוגר את הפינה.
היום סועד התקשר אליי, אמר לי "ראינו את הספיישל וויסקי שלכם,
ושמעתי שדוד אמסלם אמר שהשופט הזה שתה בטח וויסקי, לפני ההחלטות שהוא לקח".
"אם הוא היה אוכל את ההמבורגר וויסקי שלכם, בטוח הוא היה לוקח החלטות נכונות".
אני לא חזק באקטואליה, אחרי זה בדקתי למה הוא התכוון, והתקשרתי אליו בשביל לצחוק.
האמת שזו הברקה שאנחנו מתלהבים ממנה.

אני: יש לכם מנה ראשונה של פטריות מטוגנות בפנקו.
דוד: פטריות פנקו,
פטריות הפנקו תמיד היו אצלנו מנת דגל, ברמה של 15 שנה.
זו הייתה מנת דגל בתפריט.
בשלב מסוים הורדנו אותה מהתפריט, ואז אנשים לא עזבו אותנו על הדבר הזה.
אני מראה לך את האינסטגרם של טרומן, זה לא ייאמן.
כל יום הודעות "מה קורה עם הפטריות, מתי מחזירים אותן?"
בלי הפסקה.
אז אמרנו "אוקיי",
בדרך כלל אתה מנסה דברים בעצמך, ואתה אומר שנייה, אני אראה לכם מה טוב,
אבל פה...
אני: הקהל החליט.
דוד: לגמרי.
[החזרנו] את זה, ומהרגע שפרסמנו את זה, אני לא חשבתי שזה יקרה,
כולם שואלים "עדיין יש?"
כי בהתחלה הקצנו את זה לסופ"ש מסוים,
אנשים אמרו "מה העניינים?"
מישהו אפילו כתב לי שיר על הפטריות באינסטגרם:

"הו טרומן היקרים
אני פונה אליכם עכשיו
אחרי לילות ללא שינה
נמאס לי מהמצב

איך יכול להיות
שעל המנה הקריספית ביותר
החלטתם כך פתאום
ביום בהיר - לוותר

חברים שלי אומרים
שמאז אני נשרט
התחלתי להזמין
כנפיים או סלט

בכל צורה
גדולות, קטנות, שמנות, טריות
אני מוכן לשים כל סכום
החזירו את הפטריות!"

אין פה משהו שהוא סופר מורכב, אבל זה המדויק הזה.
פטריה, פנקו שעושים כאן, רוטב הצ'ילי-ברביקיו שלנו, וזה יושב לך פגז בפה.

אני: יש את הקטשופ, יש את המיונז, ויש עוד רוטב מאוד מיוחד בצבע כתום...
דוד: אני לא יכול לדבר עליו...
זה הרוטב הסודי.
אני: אבל המלצרית אמרה לי את הכל, אני רשמתי.
דוד: כן? היא פירטה לך את המתכון?
תצביע לי עליה עכשיו...
עכשיו.
אני: מיונז, צ'ילי, ג'ינג'ר, כוסברה וטיפה ליים.
דוד: טוב, היא לא סיפרה לך את כל הרכיבים, בסדר, סיפרה את רכיבי הבסיס.
זה הרוטב הסודי שלנו, שהוא מעין איולי ג'ינג' פיקנטי,
יש בו עוד המון רכיבים,
אפשר לקרוא לזה אפילו רוטב הדגל של הסוסייר שלנו, והוא רץ איתנו שנים, מלא מתכונים.
הוא פעם היה בסלט, כחלק מההמבורגר, פעם היו מגישים אותו ברוטב צ'יפס, ועכשיו אנחנו נותנים לו מקום משלו,
בקבוק secret sause של טרומן,
הוא אפילו נמצא כאן למכירה בקופסאות של 250 מ"ל, 
אנשים קונים אותו.
אני: כמה עולה?
דוד: מגייע ב-15 שקלים לקופסה גדולה מאוד של הרוטב, ואנישם לוקחים אותו הביתה, שזה מדהים.
בסוף אנחנו מכינים אותו פה, אז זה לא רוטב שמחזיק לך שבועיים בבית, יש לך כמה ימים להשתמש בו, אז יש אנשים שכל הזמן קונים.
יש לי חבר טוב שכל סופ"ש שישי ערב אני יוצא מכאן, והוא מתקשר "תקשיב טוב, תיקח איתך רוטב קליפורניה להביא לי, אל תשכח".
הוא עושה עם זה הכל אצלו בבית, אנשים מתים על הרוטב הזה
בגלל זה אנחנו קוראים לו "הרוטב הסודי", והוא רץ איתנו כבר תקופה.

אני: ולסיום, ספר לי על הפופקורן שלך,
שהיום לא היה...
דוד: על הפופקורן שלא היה היום אני אשמע... עוד רבות.
יש שני סוגים של גרעיני תירס.
גרעיני התירס שאנחנו משתמשים בהם, הם פחות מסחריים, שאני מניח שגם הרגשת,
זה לא שיש לך שני שלבים בפופוקרן, הפופקורן וגרעיני התירס.
איכשהוא גרעיני התירס האלה, הם חלק מה"pop".
ככה גם הציעו לנו אותם, וזה באמת נכון.
זה מגיע עם אותו השוקולד הלבן הטהור..
אני: אותו אחד שהיה עם המילקשייק?
דוד: בול.
שברים של אוראו,
האוראו מככב פה בכל מקום.
אמריקה אמרנו.
אני: הרשיז, לא?
דוד: כן..
אנחנו יוצרים פה מעין תערובת של הרשיז, שהיא באמת "הרשיזית",
ואנחנו משתמשים בזה כל הזמן בשביל לפנק פה סועדים עם הפופקורן.
בעבר, היה לנו גם כפרס, פיילות ענקיות של 10 ליטר של פופקורן, שעשינו הגרלה בין חברות שאנחנו שולחים להן בארץ, ובין סועדים,
וחילקנו פיילות ענק.
שליח שלנו פשוט יצא עם אוטו מפוצץ בפיילות ענקיות של פופקורן הרשיז, 
מיכלים ענקיים כאלה, וחילק את זה בבתים.
זה היה בפורים לכבוד החג, וזה היה מטריף.
שם כולם גילו על זה, כי כולם העלו, דיברו על הפופקורן, כולם המשיכו לשאול אותנו.
אז היום אין, אבל פעם הבאה שתגיעו, יהיה.

אני: אוכל לתת משהו לעוקבים שלי?
דוד: בלילות, כל מי שמזמין המבורגר, יקבל בירה מהחבית (או קרלסברג או טובורג),
וכמובן צ'ייסר של "בולט", שבתקופה הזו אנחנו לא יכולים להפסיק לדבר עליו :-)

אני: אוכל להדביק את המדבקה שלי?
דוד: באו לפה השבוע zap rest וגם rest, ועוד בלוגרים,
כולם רוצים להדביק לי פה את המדבקות, ואני מחכה עם הדבר הזה.
אנחנו גם עושים פה איזה ReDecoration עכשיו לכל המקום,
גם מבחינת ה-pieceים של האספנות, לסדר אותם ולארגן אותם מחדש;
וגם בכניסה, צפוי להיות (אני לא יודע אם לגלות לך).. אבל יכול להיות שמדובר למשהו שקשור לעולם ה-Gaming במבואה/
ואחרי זה אולי נפתח לכיוון המדבקות, קישוטים וזה,
אבל המעצבת לא מרשה לי להזיז פה מילימטר.
אם היא באה לפה ורואה מדבקה של תן ביס על הדלת, היא תגיד לי "קח שפכטל, ותתחיל לגרד".
אני: גם ככה אתם רוצים לשנות ולהחליף, אז חבל להדביק עכשיו.
דוד: כן, המקום משתנה ומתרענן.

וודי מצעצוע של סיפור

אני: ספר לי על וודי.
דוד: קנינו אותו...
הוא היה כמו סל מסירה, עם התהליך הארוך שהיה לדבר הזה.
אספן תל אביבי שבצורה מפתיעה אפילו לא ילד, בן אדם מבוגר,
שיש לו כל מיני בובות, בעיקר מכור ל-Toy Story, כמו Mr Potato, וכל הסיפור,
יש לו מכוניות מירוץ, שאפילו לא ידעתי שיש אותן בצעצוע של סיפור...
והוודי שלו.
הוא פרסם שהוא מחפש למי למסור אותו.
אנחנו הבאנו מסירה, אמרנו טוב, כנראה שהוא פשוט נותן את זה, יותר מנשמח...
הגענו אליו, והוא אמר "לא לא, מסירה התכוונתי כי זה כמו הילד שלי, אני עדיין רוצה למכור אותו".
אז אחרי... משא ומתן, קיבלנו אותו.
בהתחלה הוא רצה לתת לנו עם הכובע הלא מקורי שלו, בסוף קיבלנו עם המקורי.
אני: כמה עלה?
דוד: באלפים...
זה בול על היציאה, כשהם עוד עשו Teaserים לדבר הזה, ושתי הדמויות היחדות היו הוא ובאז.
אני: למה וודי ולא באז שנות אור?
דוד: וודי הרגיש כזה מסבאה, פאב, Cowboyים,
ויכול להיות שלא היה לו את באז, או שהוא רצה לשמור על באז, ולא שחרר אותו.
אני לא זוכר, זה היה לפני שנים.

אני: יש לכם קונספט של סדרה מסוימת שהולכת כאן?
משהו מרכזי?
או שזה הכל מהכל?
דוד: Pieceים צבעוניים,
הרבה לכיוון גיבורי העל.
כמו שיש לך את כל הפוסטרים של גיבורי העל האלה שמציגים אותם בצורות קצת משונות..
אבל גם כל מיני דברים מעולמות הקולנוע, כמו ET, וארקייד.
לפעמים אנחנו מבליחים לכיוון הקולנוע כמו ET, למרות שגם הוא מככב בכל מיני ארקיידים.
אז אני מניח שהוא סולח על זה...
אני: אני חושב שאני יודע מה יהיה בחוץ... ארקייד.
דוד: אני לא אמרתי...
אני: זה גלש לך...
דוד: לא זוכר שאמרתי משהו...

אני: דוד, תודה רבה על הכל.
דוד: תודה לכם.

בחזרה לביקורת