ראיון עם צוות העובדים של באזז

      תאריך הראיון: 12.8.21

מסעדת באזז היא הפנינה של גבעתיים.
מלבדה, היה את קפה ויולה, אבל ההמבורגר שלהם עבר לרמת גן - צ'אפו בורגר.

המלצרים: שחף, גאיה וגל.
חבר שהגיע איתי: דבוש.

שימו לב, שכל מה שנאמר כאן הוא בגדר צחוק,
אמנם לא רשמתי "חחח", אבל היו הרבה צחוקים ברקע, הרבה הומור וסתלבט.

גאיה: אתה יודע שעכשיו ישמעו כל דבר שאתה עושה?
שחף: כן, אני גם נושם כבד.
גאיה: אם פתאום הלב שלך ידפוק יותר מהר כי אתה לידי, זה גם שומעים.
שחף: זה לא בגלל שאני לידך, זה בגלל שאני מולם.

שחף: טוב, אז אני שחף, אני מנהל את הבר פה, גאיה אחמ"שית, שנינו פה מההקמה של המקום.
גאיה: איך אפשר לשכוח אותי...
שחף: גאיה פה מהותיקות ותיקות.

אני: לפני תחילת הראיון, יש לי שאלה אלייך גאיה,
פעם שעברה היה משהו ממש מצחיק, הייתה מישהי שאמרה לנו "שימו אותנו מקום ראשון ואל תשלמו", מי זאת הייתה?
גאיה: גל, זו שענתה לכם בטלפון.
גלגל בואי!

שחף: גל, רוצה להתראיין? את חזקה בזה.
היא גם הייתה פה ממש מההתחלה.

גל: מי זה המבורגיגי?
אני: אני זה המבורגיגי, ואנחנו זוכרים אותך מהפעם שעברה.
שחף: הם זכרו את ה-BMV שלך. [בפעם הקודמת, בסיקור הראשון, לפני ארבעה חודשים, אחרי שסיימנו לאכול, ראינו את המנהלת (את גל) יוצאת מהמסעדה, ונכנסת לרכב BMV, חשבנו שהיא בת 17].
אני: כן, זכרנו את ה-BMV שלך, בת כמה את עכשיו?
גל: 23.
אני: את היית בת 17, לא? משהו כזה.
גל: כן, לפני 6 שנים זה קרה.

גל: בואנה, אבל מיקמת אותנו איזה מקום 18.
אני: זה מצוין.
גל: זה לא מצוין.
שחף: הוא מהמחמירים.
אני: יש 75 מקומות!
גל: סבבה, אני רוצה ראשון.
אני: נכון, ואמרת "אל תשלמו", זוכרת?
גל: נכון, אבל אחרי שדירגת אותנו ככה, תשלם גם על פעם קודמת.
[לפרוטוקול, כן שילמנו בפעם הקודמת].
עכשיו תיתן תוספת על..
גאיה: עוגמת נפש!

גל: לאיזה מקום עלינו?
גאיה: ירדנו...
עכשיו אנחנו [מקום] 28...
{אני צוחק}
גאיה: צחוק מבוכה, לא נעים להם להגיד את המספר.

אני: ספרו לנו בבקשה קצת על המקום.
גל: אה, מה זה הראיון עכשיו?
גאיה: אתה כבר מקליט?
שחף: סבבה, אני אספר לכם.
המקום כרגע, כמו שהוא התחיל, כמו שהוא,
זו בעצם מסעדת המבורגרים, הכי פשוטה שיש, שכונתית, כיפית,
אבל מה,
שיש בה שינוי מוזר כזה שאין אותו פה,
אנחנו היחידים בארץ, שכל הרווחים שלה הולכים לתרומה, אז זה מאוד מאוד מיוחד.
אנחנו מעסיקים פה נוער, שהוא גם נוער בסיכון, אנשים עם מוגבלויות,
ומנסים לשלב את כל החברה ביחד כזה,
גם לתת פה הרגשה שהלקוחות עושים משהו בשביל החברה, וגם אוכלים טוב.
אנחנו מאוד שומרים פה על מקצועיות, על רמה גבוהה, קולינריות גבוהה,
ועם זאת, מנסים לשלב את החברה, את העממיות, אותנו.
אני: איך נקרא הפרוייקט הזה?
שחף: אין לזה שם, האמת שאני והיא התחלנו בהקמה של הפרוייקט, אז עוד לא ידענו איך קוראים למקום, שיקראו לזה באזז, היה פה רק עפר.
גל: הוא מתכוון לשם של העמותה מאמי.
שחף: נו, "חלוץ פרוייקטים חברתיים בע"מ", זו העמותה.

אני: כמה זמן המקום קיים?
שחף: אנחנו קיימים שנה.
גאיה: שנה וחודש.
אני: ממש חדשים.
שחף: ממש ממש חדשים, פתחנו בקורונה.
גאיה: וברוך השם הצלחנו!
שחף: עבדנו בתקופת משלוחים.
אני: {פונה לדבוש} אבל מתי היינו אצלם, היינו לפני הרבה זמן, לפני שנתיים, לא?
דבוש: לא לא לא...
גאיה: אתה לא איתנו...
שחף: לא.. איפה אתה?...
גאיה: הייתם לפני כמה חודשים, נראה לך שיש לי זיכרון של שנתיים?
[כשישבנו לאכול, גאיה אמרה לנו מה הזמנו בפעם שעברה, היה מאוד מלחיץ].
גל: שהוא התלהב מהמיונז.
גאיה: שלמיונז היה מכסה, נכון.
אני: אין לי מה להתווכח, יש לי תאריך בבלוג..
דבוש: זה היה לפני כמה חודשים.
אני: הייתי ב...אפריל 2021...
גאיה: זה לפני ארבעה חודשים...
אני: בסדר גמור, סליחה, שלך :)
שחף: מה השאלה?
אני: מתי הקמתם...
שחף: לפני שנה וחודש, והחשיבה של המקום, התחלנו לעבוד כמעט שנה לפני הפתיחה.
אני: וואו, המון זמן.
שחף: כן, הרבה זמן, המון.

אני: למה המקום נקרא באזז?
גאיה: הבאנו כל מיני שמות, ואז המנהל של העמותה החליט שהוא רוצה שיהיה לזה את האות Z בזה, כי זה כאילו דור ה-Z,
ו-buzz, זה גם באז במקום, יש בזה את האות Z, אז זה משלב את כל הרעיונות של המקום.

אני: כמה לקוחות יש לכם ביום?
שחף: בערך, פחות או יותר, 50-60, בימי חול.

אני: איך עברתם את הקורונה?
גאיה: משלוחים.
שחף: היה קשה, רק משלוחים.
אני: וולט?
גאיה: וולט ותן ביס.
שחף: התחלנו עם וולט, אחרי זה המשכנו לתן ביס,
בהתחלה כשאתה פותח מסעדה, אנשים לא מכירים אותך, אתה לא יודע מה לעשות גם,
לאט לאט עלינו, והיום אנחנו באמת עובדים הרבה עם וולט ותן ביס, 
אבל בהתחלה זה היה רק משלוחים.

אני: ספרו לי על השינוי שעשיתם, הייעוץ שהיה לכם, השינוי של התפריט, של הרכב הבשר,
השינוי הגדול שעשיתם.
שחף: אני לא מומחה לקולינריה, אני לא יודע בדיוק את השינויים הקולינריים הספציפיים,
אבל אני יכול לומר לך שבהתחלה התחלנו בתור פרוייקט לנוער,
רצינו שיהיה מקום שיחזיק את הנוער בלילות.
אני פה שנה ומשהו, וזה לא עבד. לא השגנו את המטרה שרצינו.
גל: לא שזה לא עבד, הבנו שזה נתח מאוד קטן, ואי אפשר להחזיק מקום..
אז פנינו לכיוונים אחרים..
גאיה: רצינו שיהיה להם מקום, שבמקום לשבת בפארקים, ברחובות, לעשות מלא רעש, ושיתקשרו למשטרה וזה;
יוכלו לבוא לשבת פה, להזמין קצת צ'יפסים, אוכל וזה,
ויהיה להם מקום לשבת פה.
זה לא כל כך עבד כי פחות התחברו לרעיון,
לרוב באו משפחות [במקום נוער].

שחף: זה מבחינת האווירה.
באיזשהוא שלב עשינו שינוי מחשבתי, למחשבה של לכוון את זה יותר לכיוון של צעירים יותר מבוגרים.
פשוט מסעדת המבורגרים גם לצעירים וגם למשפחות.
באזור שלנו בגבעתיים זה גם המון צעירים סטודנטים וגם המון משפחות,
אז הצהריים שלנו מלאים במשפחות,
בערבים יש לנו שולחן של מבוגרים, וכל השאר סטודנטים.
אז זה שילוב מגניב מבחינת האווירה.
מבחינת הקולינריה (האוכל), בהתחלה היה לנו מאוד קשה,
אתה פותח עסק, היה לנו ייעוץ עם מישהו אחד שהוא היה טוב בתחום שלו.
אני: הויקינג המעשן?
שחף: לא, זה לא הויקינג המעשן.
הוא הצטרף אלינו בחודשים האחרונים, והוא עושה אחלה של דברים.
הקודם, פחות התחבר לראש של המקום, ולא הצליח לקלוע למה שרצינו.
האוכל בהתחלה היה די בסיסי,
עלינו ובנינו את זה,
עכשיו הגענו לרמה, שלפחות ההמבורגר, שהחלפנו לפני כמה חודשים, השתנה במידה אחרת.
כל הלקוחות שמגיעים עכשיו אומרים דבר אחד: שההמבורגר זה מה שמייצג אותנו.
עשינו פה ערב [קוקטיילים] , אנשים אמרו לי "תביא המבורגר".
חברה של אחותי ישבה פה, היא אמרה לי "תביא את ההמבורגר, אני זוכרת אותו משבוע שעבר".
בהמבורגר שלנו הנתחים מאוד איכותיים.
אם ארצה להיות קצת גדול, אז אומר שזה מבין הנתחים הכי טובים שיש במסעדות.
שילוב של אונטריב, אסאדו, של הרבה שומן,
והתיבול הוא מאוד בסיסי.
איך אפשר לדעת שהבשר טוב?
שאתה מתבל אותו בכלום.    מלח, פלפל..
פעם היינו שמים בצל מטוגן וכבר לא, זה גם שינוי שעשינו.
מלח ופלפל, אתה זורק אותו על הפלאנצ'ה, והוא עושה את שלו,
וההמבורגר באמת טעים.
אני מאוהב בהמבורגר, אני פה שנה ואני אוכל אותו,
הוא השתפר השתפר השתפר, ועכשיו אני אוכל אותו כל הזמן.
זה כיף שהאוכל ברמה גבוהה, והמנות יוצאות יפה.
מבחינת המטבח, בהתחלה אתה פותח מסעדה, פותח עסק,
לא משנה אם אתה מנהל שכבר ניהלת עסקים,
אתה צריך ללמוד את המקום,
איך המטבח הזה, דווקא הוא, איך הוא יעבוד, באיזו מתכונת.
וייאמר לזכותם של הטבחים שבחודש האחרון, 
שי המנהל עשה פה שינוי מדהים.
היה לנו סוג של בלאגן כזה, שלא מצאנו את עצמנו עם הטבחים,
ובסוף עכשיו אנחנו בול בקו, הטבחים עושים את העבודה נכונה ומהירה,
מבסוטים מהשירות פה,
וזה הכי כיף, שיש לך צוות טוב (שזה בהתחלה לא היה).
כשיש לך צוות טוב, אתה יכול לעשות הכל.

אני: עם ערב הקוקטיילים הזה, לאן כיוונתם?
כי כשגאיה הגיעה, ואמרנו לה בהתחלה "המבורגרים", היא אמרה לנו "בואו תנסו ממה שפה [טאפאסים]"
אז מה הייתה הכוונה של ערב כזה?
שחף: הכוונה הכי טהורה של הערב הזה, הייתה הפיכה שלנו לבר בערבים.
למה רצינו להפוך לבר?
כי אנחנו כמעט שנה כבר בעסק של רק מסעדה, של רק המבורגר,
ויש פה פוטנציאל אדיר לבר.
אז אמרנו למה לא לשלב גם את ההמבורגרים שזה צהריים וערב (אגב, מי שרצה הגשנו לו המבורגרים וזה גם מה שיהיה בהמשך).
השילוב הזה של גם לתת לאנשים הצעירים בגבעתיים את החוויה.
התחילה להיות אווירה של צעירים, רצינו להכניס את זה לפה, וזה גם מה שיקרה נחרצות.
יש לנו פוטנציאל, והרעיון היה לתת לאנשים את הטעימה הכי קטנה שיש לגבי מה שהולך להיות פה,
וזה מתחיל מעכשיו, מהיום.
בערבים יהיה פה בר.
בר שישלב המבורגרים, טאפאסים נחמדים, אלכוהול איכותי, איכותי!    זה משהו שאנחנו לא מתפשרים עליו.
בהתחלה היינו עם כל העניין של המטבח והאוכל, היה כזה בין לבין,
חלק מהאנשים אהבו, חלק לא, ועכשיו השתפרנו.
אותו דבר עם האלכוהול,
אנחנו לא רוצים להתחיל במינימום, הכי חשוב אלכוהול טוב, ברמנים טובים, קוקטיילים טובים,
לעשות פה אווירה חיה, כיף, שיהיה פה כיף.
עשינו פה מסלולים,
אין מסלולים כמעט בגבעתיים, אין.
גאיה: וממש לא במחיר הזה.
שחף: מסלולים של 60 שקלים,
צ'ייסרים ב-8.5 שקל, כל צ'ייסר שתבחר,
קמפרי [אפילו] שלוקחים אותו ב-32 שקלים.
אז זה מחירים שאפשר לומר שאנחנו מפסידים עליהם, אבל אנחנו מנצחים בזה שאנחנו לוקחים את החוייה של הלקוח,
וזה מה שאנחנו מנסים לעשות פה, פשוט אווירה, שיהיה פה אנשים איכותיים,
לא יותר מידי, אנשים שלנו, של המקום, של הבית,
שיבואו לפה בסופ"שים/באמצע שבוע לשתות בירה עם חבר אחרי העבודה,
ראש שקט, זה מה שאנחנו רוצים.

אני: אני יודע שהיה לכם אירוע יווני לאחרונה,
אם היו עוד, אז פספסתי,
ורציתי לשאול על אירועים עתידיים,
כמו שהיה היום קוקטיילים, מה בהמשך? מה צופן העתיד?
שחף: וואו, האמת לא רק יווני.
גל: אל תספר לו, זה לא לפרסום.
שחף: אני לא יכול לפרסם הכל, תהיה בטוח שמתוכנן פה הרבה דברים, בעיקר על הבר.
לפני שבוע, היה לנו פה ערב להקות.
מטורף, היה פה מפוצץ.
אני: אילו להקות?
שחף: להקות נוער שהבאנו, חיברנו..
גאיה: זמרים של גבעתיים..
אני: באו עם כלים?
שחף: באו עם כלים, הכל..
גאיה: לגבעתיים יש כל מיני להקות נוער של ילדים בכיתה ט' עד י"ב,
הם באו, ניגנו פה, היו מלא אנשים.
שחף: זה באמת כיף,
ועכשיו כשאנחנו עוברים לבר, יהיה פה מה שאתה מדמיין, כל מה שקשור לבר,
אני לא רוצה לומר מילים, כי יש פה את גל שמצנזרת אותי,
אבל אני עובד מולה שוטף, וכמות האירועים שהולכים להיות פה,
בין אם זה איזה ליין שהולך להיות פה, וזה מה שיקבע לנו את הווליום,
הולך להיות פה הרבה דברים, המון דברים,
וזה מה שיחיה את המקום, שאין את זה בהרבה מקומות אחרים,
פה נחכה ונראה.

אני: קהילת המבורגר ישראל הספיקה לבקר אצלכם?
גל: ברור.
אני: מתי?
גל: בשלושה מועדים שונים,
הראשון היה בפתיחה, כשהיה להם המון נקודות לשיפור,
השני בסביבות חודש מרץ, עם פתיחת המסעדות,
והשלישי, הבעלים עצמו היה פה לפני שבועיים.
אני: ארקדי?
גל: ארקדי, כן, עם חברה שלו דנה.
זה היה לא לכתבה, לנקודות שיפור-שימור,
ועכשיו תגיע כתבה של עידו משל.
שחף: אנחנו מאוד אוהבים שמבקרים אותנו,
אכלנו 1000 ביקורות,
לאט לאט משתפרים :)

אני: ספר לי בבקשה על הבשר שלכם.
שחף: אני רוצה לומר לך ספציפית, אבל אני לא בטוח,
גל, את יודעת להגיד לו ספציפית?
גל: אני יודעת ספציפית את הבשר, אבל בוא תספר להם את המתכונים בכלל,
מה יש לך אתה?
גאיה: להכין בבית :-)
שחף: מתכונים אין ספור אני יכול לומר לך.
אני: יש המון מקומות שמביאים לך את הכל,
בית הפנקייק המקורי נותן לך את הבלילה והכל.
שחף: לא, זה לא..
גאיה: זה סודי.
גל: יש שם ארבעה נתחים שונים [תערובת אמריקאית קלאסית שעיקרה מבריסקט], עם תערובת שומן מדויקת [30%],
אבל אתם לא התחברתם, משום מה,
למרות שהפידבקים השתנו לחיוב, לעומת מה שאכלתם בפעם שעברה.
אני: האמת שמעניין אותי,
גאיה המליצה על המבורגר שתי קציצות כששתיהן במידת עשייה WD.
גאיה: שרוף סמאש.
שחף: אני אתקן אותה, סמאש הוא לא WD, הוא MW, היא התבלבלה בשם..
גאיה: יו, אל תשים את זה בראיון...
שחף: smash burger, אתה לא יכול לבחור את מידת העשייה שלו, כי הוא מאוד דק.
אני: אני מכיר מה זה סמאש בורגר... [כמו בודגה].
גאיה: זה זה.
שחף: זה לא WD, אנחנו לא עושים וול דאנים, אלא אם כן מישהו מבקש,
אבל זה MW, וזה המבורגר שהכנסנו עכשיו (אם שאלת על השינוי).
אני: אני פעם ראשונה שומע על מקום שעושה גם סמאש בורגר, וגם לא [סמאש בורגר].
שחף: וגם לא?
אני: כן, כי או שמקום עושה smash burger או שהוא לא עושה.
שחף: אנחנו עושים את הסמאש בורגר, כמו שיש לנו את המונטנה.
גל: הוא נותן מענה, כי הוא קצת יותר זול.
היום התפריט הוא לא מהזולים שיש, אבל מנגד ה-smash burger נותן מענה של משהו שהוא זול וטעים,
גם יש גבינה, וגם יש בשר, ביחד הכל איכותי, ומאיפה אתה מכיר את הויקינג?
אני: הוא דיבר איתי, הוא פנה אליי.
שחף: די, אורי?!
גל: מה ז"א, אתם לא מכירים מקודם?
אני: ארקדי ועידו כן,
אבל הויקינג פנה אליי וביקש שאני אבוא עוד פעם.
גל: אז תגיד לו [ש]מגעיל [פה].
הוא יתחרע, אתה חייב, רק בשביל הצחוקים!
אני: האמת שפעם שעברה, היה לכם טעם שמאוד מזכיר את הויטרינה, GDB..
גאיה: חמיצות כזו.
אני: חמיצות מצוינת, שלא יודע מאיפה זה הגיע, זה היה טעים ואנחנו מאוד התרשמנו.
דבוש: מאוד אהבתי.
אני: עכשיו, הרכב הבשר הוא מאוד דל, די תפל, והוא בלי החמיצות המשוגעת שהייתה פעם שעברה.
דבוש: אין את הקיק הזה של החמיצות, שאתה נותן את הביס הראשון.
שחף: אני יכול להבין את מה שאתם אומרים, אסביר לכם משהו שלי הסבירו לפני הרבה זמן;
הויטרינה וכל המסעדות הגדולות, הבשר שלהן מאוד איכותי,
באיזשהוא שלב הן הופכות להיות מאוד תעשיתיות לאותה המסעדה,
מה זה אומר?
כשיש לך מסעדה שהיא מאוד מצומצמת, אתה יכול מאוד להשקיע בבשר.
יכול להיות שמבחינתכם, הבשר הרגיש פחות מעניין או תפל,
משום שאתם רגילים לחמיצות הזאת שיש בויטרינה, ובכל מיני מקומות אחרים.
החמיצות הזאת שאתם מכירים אותה, היא כזו שיש אותה בהמון מקומות.
השוני שיש בהמבורגרים שלנו הוא לאו דווקא מחוסר, אלא מדיוק בפרטים הנכונים.
זה נשמע כאילו אני מנסה להוציא את זה נכון, אבל זה לא.
יש לך המבורגר, תחשוב שאתה עושה 300 חתיכות, אל מול שאתה עושה 100.
אל ה-100 אתה תשים לב הרבה יותר, פי שלושה מה-300.
אז זה נכון, הויטרינה יודעים לקלוע בול לטעם,
אבל אנחנו מאוד אוהבים לקלוע לnatural.
אני: אתם ה-300 או ה-100 במשל?
שחף: אנחנו ה-100.
וזו הייחודיות שלנו, בכנות, אני חושב שהבשר שלנו, שאם אתה הולך עם הבשר שלך לקצב ומראה לו אותו, הוא אומר לך "אוקיי, אני יכול לשפר לך אותו, אבל בכמעט כלום, כי זה בשר באמת איכותי".
התיבול שלו, מלח ופלפל, שוב פעם,
אז יכול להיות שזה טעם, אני מקבל את זה, ואני מאוד אוהב להשתפר.
תפל?    אני צריך לבדוק. אני לא מאמין שהוא ברמה שאין לו טעם, כי אני גם אוכל אותו יום יום,
אבל אני מאוד מאמין שאם צריך לשפר אותו, נשפר אותו, אם זה כמון, או כל תבלין אחר.
אני: איזו מידת עשייה אתה לוקח כשאתה אוכל?
שחף: אני M.
דבוש: הוא כמוני.
שחף: אני חולה על מדיום.
עם זאת, אני אוכל עם אחותי כל יום חמישי ויטרינה, פאק בראש, משהו מטומטם כזה,
ואני אוהב את ההמבורגר של ויטרינה, מאוד.

אני: בשביל להשתפר באיכות, סע לראשון לציון, ותאכל את הג'אנגו ברובע.
שחף: ג'אנגו, מכירה?
גל: יש להם את אותו ההמבורגר בדיוק של ה-GDB,
ארקדי הלשין לי.
[בפועל, הקצבייה של ג'אנגו היא "טריגר אנד תום",
ואילו ב-GDB, ג'ורג' הוא קצב בעצמו, עוד לפני שפתח המבורגריה, והקצביה שלו נקראת George de boeuf]
אני: בקיצור אני רוצה שתטעם את הג'אנגו.
שחף: יאללה.
גל: מה אתה אומר לו כן, מה אתה הולך למקומות אחרים?!
{צעקות}
גל: איזה מקום ויטרינה אצלכם?
אני זוכרת שעקפנו משהו נחשב.
דבוש: ג'אנגו הוא מקום שכדאי לקחת בו אפילו פחות מ-M.
אני: אני אישית לא יכול לקחת M בג'אנגו, זה שרוף מידי, כדאי לקחת או MR או R.
גאיה: תיקח את הפרה, שים בלחמניה ותאכל.
שחף: אין על הפרה..
מה הייתם ממליצים לנו עם הבשר?
גל: להחליף את הויקינג המעשן.
אני: לפי דעתי, פעם שעברה הייתה לכם חמיצות מאוד מיוחדת, הויטרינה של גבעתיים.
גאיה: וואו, איזו מחמאה!
אני: הפעם, היינו צריכים את הקטשופ, את המיונז, דברים שירטיבו לנו.

אני: נחזור לפורמט הראיון...
השירים במקום - רשימת השמעה שלך?
שחף: היום היה תקליטן, אבל בכללי כן, רשימת ההשמעה..
אני: אה, נכון, זה היה תקליטן,
פשוט זה פורמט השאלות...לשאול לגבי המוזיקה...
גל: אה, זה השאלות?
{מסתכלת על הטלפון}
גל: משתלטת לך על הראיון.
שחף: ב...
גל: "עוד דברים שתרצה להוסיף?"
אני: שנייה, לא, זה בסוף...
שחף: בכלליות..
גל: בואנה, אנחנו רק בשאלה 3.
שחף: יו, איזו חופרת את..
בכללי, רשימת ההשמעה פה בערבים, משום שאנחנו הופכים לבר,
deep house של צעירים, יש פה אווירה של צעירים, היום הוא ניסה קצת לגוון,
הוא לא נתן רק deep house, הוא נתן גם mainstream,
אבל בעיקר deep house.
בצהריים זו מוזיקה קלאסית של מסעדות המבורגר.

אני: אגב, המקום היחיד שהביא תקליטן זה ג'אנגו.
שחף: הוא משווה אותנו לג'אנגו, יא אללה.
זה ייכנס לי למוח כבר...

אני: אז מבחינת סממנים מיוחדים שיש למקום..
גל: {מקריאה מהפורמט} כמו ברווזים..
אני: ברווזים היה בשמבז במודיעין...
גאיה: הגארדן! איפה עוד ראית מקום כזה?
שחף: הגארדן שלנו, מה זאת אומרת,
עם הפיל שלנו.
גאיה: זה פיל אגב..
אני: זה לא פרפר?
שחף: זה פיל עם אזניים של פרפר.    זו הכלאה.
גאיה: זה פיל-פר.
שחף: סממנים של המקום:
יש לך את הקיר בפנים, של ההמבורגרים, עם אלוהים ככה שנוגע,
זה הסממן הכי ישן שלנו כרגע.
גאיה: הוא צילם את זה מכל זווית...
גל: מה זה "האלוהים שנוגע", זו הקפלה הסיסטינית, אתה מאכזב אותי,
שחף: די, מה זה מעניין אותנו, אוף, איזו משעממת...
אז בגדול, הגארדן שלנו, שעכשיו עשינו אותו, ואנחנו (אתן לכם ספויילר קטן) ממשיכים אותו לפה,
לתת פה אווירה של בר, להכניס את הטרופיות הזו..
גאיה: צמחייה כזאת.
שחף: וכמו שאתם רואים את הפיל הזה שלנו, שזה פיל שכלוא בפרפר, וזה מאוד מיוחד.

אני: הסמל של באזז, נראה "רוטט", כי זה כמו דבורה?
גל: לא, פשוט מעצב כושל.
שחף: זה מעצב שכשל בתפקידו..
גאיה: מה?!
גל: הוא ראה דבורה..

גל: תשלח הכל לויקינג!
הוא יחבק אותי אחרי זה!
מה, רק את שחף שומעים?
שחף: ברור, רק אותי שומעים.    לא צריך לשמוע אף אחד אחר.
גל: שיט, אבל שחף אמר רק שטויות..

אני: האם מקומות אחרים עשו עליכם כתבות כמו..
גל: [מצטטת מהפורמט] "כמו time out"
שחף: time out עשו..
גאיה: ברור.
גל: כולם.
שחף: תזרקי..
גל: time out, ישראל היום, ידיעות אחרונות, וואלה
גאיה: גם כל מיני ידוענים, כל הזמן..
גל: כל מיני עיתונים שמאלניים, אוהבים אותנו..
שחף: ייאמר לזכותם, שלא היה בן אדם שלא עשה עלינו כתבה בתחום הזה של האוכל, כולם.
גאיה: מלא כאלה הזמינו אוכל, ליאל אלי, היה את הזאת מהאח הגדול, אופירה אסייג, הזמינו אוכל, קיבלו..
שחף: טל מוסרי, כל האלה..
גאיה: טל מוסרי גם.
אני: טל מוסרי היה פה?
שחף: טל מוסרי קיבל אוכל..
גאיה: טל מוסרי אבל בוגד, עדיף לא להגיד.
שחף: אבל הוא בוגד.
סתם, חבר יקר..
גאיה: הכי הכי זו ליאל אלי.
שחף: אבל כן, עשינו פה הרבה..
גאיה: הבאה בתור זו נועה קירל.
גל: חלום, סיננה אותי.
שחף: אל תדאגו, חודש הבא עלינו, גל דואגת לעניין הזה.

אני: מאיפה האוכלוסיה של הלקוחות שלכם מגיעה בארץ?
גאיה: מגבעתיים.
שחף: שבוע שעבר, אני יושב בבראנץ' [של המקום],
מי מגיע?
הזכיין של בית הפנקייק המקורי בפתח תקווה.
גאיה: תסביר קצת על הבראנץ'.
אני: כן כן, שישי-שבת בבוקר, זו השאלה הבאה שלי.
גאיה: אני רוצה להסביר.
שחף: היא תסביר.
גל: רגע, אבל הוא שאל שאלה.
שחף: שבוע שעבר, פתאום הגיע לי בן אדם מפתח תקווה.
{אני ודבוש מצביעים על עצמנו}.
גל: אה, אתם מפתח תקווה?
{אני מהנהן בחיוך}
גל: מה אתה מחייך? לא הבנתי [צוחקת על פתח תקווה].
שחף: היום הגיעו ארבעה מרמת השרון,
לא יודע איך הם הגיעו לפה, לא יודע איך הם שתו [איך הם ינהגו הביתה אח"כ]
אבל הגיעו.
אז כמובן שהקהל שאנחנו מכוונים אליו זה גבעתיים-רמת גן-תל אביב.
אבל באים מכל מיני נקודות,
אנשים רואים את הקונספט של ללא מטרות רווח, וזה מאוד נחמד.
אתה בא, וזה כיף לך, אתה גם שעה תיסע.
גאיה: בזמן שהיינו סגורים, והיה רק משלוחים ו-TA, התקשרו מירושלים להגיד שהם בדרך, להכין להם את האוכל, כדי לקחת את זה לבית חולים פה, 
מירושלים עשו מאיתנו TA.
גל: כן, אבל הם באו לתל אביב מאמי.
גאיה: אבל הם עדיין באו מירושלים,
אני מנסה להחמיא למקום!!!
{אחד המלצרים האחרים מנסה לרמוז לחבר'ה שיעזרו לו לקפל את המקום, זו כבר שעת הסגירה}
גאיה: נוח, אנחנו באמצע!
גל: אתה לא רואה?
שחף: {לנוח} שתי שולחנות להכניס פנימה.
גל: שני.
שחף: להתחיל לסדר את הבראנץ'.
גאיה: בראנץ'!
שחף: בקיצור, זה בעיקר גבעתיים-רמת גן,
סטודנטים, משפחות היו לנו פה, וזה בעיקר בצהריים,
אנחנו אוהבים משפחות, כיף לנו עם משפחות..
גל: אבל הוא שואל אותך אוכלוסיה בארץ, חיים שלי, גיאוגרפית..
שחף: בסדר, אנחנו נותנים לו פירוטים.
גל: הכי רחוק חולון, בוא נגיד ככה.
אני: ירושלים זה לא יותר רחוק?
שחף: את לא יודעת גיאוגרפיה?
קשה לה עם גיאוגרפיה.

אני: ספרו לי על הבראנץ' שלכם בצהריים, שישי-שבת.
גאיה: אני אספר.
{מתקרבת למיקרופון של שחר}
גאיה: זה לא מצולם..?
שומעים אותי, אל תדאג.
שחף: שומעים, שומעים.
גאיה: ברור ששומעים אותי, אי אפשר לפספס..
אז בעצם בדר"כ היינו פותחים בשעה 11:00,
אז אמרנו למה שלא נקדים קצת את הפתיחה, ונוסיף כאן ארוחת בוקר.
יש פה בופה, יש שם כל מיני מאפים מתוקים, מלוחים, סלטים שאנחנו מכינים במקום,
כל מיני לחמים, גבינות, נוטלה, טחינות,
כל מיני ממרחים גם, יש פסטו, עגבניות, ריבות גם שמכינים.
יש גם מנה עיקרית, שיש french toast, כל מיני קוראסונים כאלה, שעכשיו נהיה ממש טרנד.
קוראסון גדול כזה עם ביצת עין, או קממבר, או כל מיני גבינות אחרות.
עם חביתות, פנקייקים, וכל מיני דברים של ארוחת בוקר,
הכל מכינים במקום, ויש לנו את זה בכל בוקר של שישי ושבת משעה 8:00 עד שעה 13:00.
אני: למרות שב-11:00 אתם פותחים את זה כמסעדה רגילה?
גאיה: לא, בשלב הזה זה רק ארוחות בוקר, זה רק בופה..
{שחף צופה בסרטונים בפייסבוק בטלפון}
גאיה: תגיד לי מה אתה דביל, אנחנו באמצע להקליט..
מתחיל לשמוע לי סרטונים...
זו רק ארוחת בוקר עד שעה 13:00, ואז יש לנו שעה לאפס את הכל,
פותחים עוד פעם את הכל בשעה 14:00 לישיבה ולמשלוחים [מנות בשריות רגילות של המסעדה],
אנחנו גם עכשיו מכניסים בדיוק את הבופה של הבוקר, את ארוחת הבוקר גם לוולט, הם עשו איתנו שיתוף פעולה, זה הולך להיכנס למשלוחים.
אז עכשיו אפשר להזמין,
לא עד פתח תקווה, אבל אפשר מתל אביב :)
יש מבחר ממש רחב במחירים בכלל לא יקרים, כי אנחנו הרי באזור של תל אביב,
שם כל ארוחת בוקר, אתה לא יוצא משם עם פחות מ-200 שקל.
המחירים ממש זולים לכמות האוכל שאתה יכול לקחת ולקבל.
הבופה חופשי, מגיעה לכם מנה עיקרית, מגיעה שתייה.
אני: אפשר לשאול את המחירים?
גאיה: יש את הבופה, שזה הבופה-חופשי, עם מנה עיקרית ושתי שתייה לבחירה, ב-85 שקלים.
אפשר לקחת רק את הבופה, שזה 50 שקלים, או רק מנה עיקרית שזה גם 50.
ויש גם כל מיני מנות ילדים כאלה, עד גיל 10-12 אז הם משלמים 50 ומקבלים אותו דבר, רק עם שתייה אחת;
וילדים עד גיל 5, לא משלמים בכלל.

הכנות לבראנץ' של סופ"ש

אני: אני לא מכיר דבר כזה, חוץ מבבית מלון אולי.
שחף: כן.
גאיה: "בית מלון באזז".
שחף: יש מקום שמתעסק רק בזה, לדעתי בתל אביב, אבל המחירים שלהם הרבה יותר משלנו,
והאיכות שלנו די דומה לשלהם.
אנחנו נותנים באמת מענה נחמד לשישי ושבת בבוקר.
גאיה: בינתיים לא היו ביקורות רעות עליו.
שחף: יש פה אווירה מאוד מאוד כיפית, אווירה כזה של שלמה ארצי-שבת בבוקר.
גאיה:  ♫ שבת בבוקר, יום יפה...  ♫
שחף: ממש כיף.

אני: איך אפשר ליצור אתכם קשר?
שחף: אנחנו בכל הפלטפורמות..
גאיה: אנחנו זמינים כמעט 24/7.
שחף: וואטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם..
גאיה: טיקטוק!
שחף: פתחנו טיקטוק.
אני: של המקום?
גאיה: ברור.
גל: לא נראה לי שיש לו טיקטוק.
גאיה: קוראים לו nightBuzz..
אנחנו מעלים לשם כל מיני..
גל: אבל אין לו טיקטוק..
גאיה: בסדר, אבל מי יודע למי יש שם בבלוג.
אני: יש לי, אגב.
גל: יש לך טיקטוק?
גאיה: זה שהוא בן 26 לא אומר שאין לו טיקטוק.
גל: קיוויתי.
דבוש: יש היום לבני 30+.
גאיה: אנחנו מעלים לשם כל מיני סרטונים..
גל: יש לנו אפילו עוקב אחד.
גאיה: לא, זה פספס כמה אפסים..
סרטונים, על המקום, אווירה, אנשים.. תעקבו.
שחף: אני אוסיף עליה...
בכל הפלטפורמות, ווטסאפ, אינסטגרם, פייסבוק, 
יש לנו אתר אינטרנט שיש בו את הכל מפורט,
עכשיו על הבר ייפתח בו עוד section, והאינסטגרם שלנו יהפוך כזה לסגנון של הבר,
יהיה שם הרבה שינויים,
אנחנו מעלים מלא דילים, מלא מסלולים.
יש לנו דיל שמי שבא ומצלם איזה קוקטייל, מצלם איזה משהו, מקבל אותו עלינו.
יש לנו מלא דברים, ממש שווה לעקוב באינסטגרם ולקבל הרבה דברים נחמדים.
גל: הוא עוקב אחרינו באינסטגרם.
אני: למקום יש טלפון?
שחף: כן, למקום יש טלפון, רשום אותו באתר..
גאיה: אתה התקשרת אלינו, זה הטלפון של המקום.
[זה באמת מספר של טלפון נייד]

אני: לפני שאני אסיים, אני חייב להגיד שאתם ממש כיפים,
בין הראיונות היותר כיפים שיצא לי להעביר, ממש חמודים.
גאיה: אין כמונו, אין כמונו!
שחף: אתכם כיף!
דבוש: אתם מאוד פתוחים וזורמים.
שחף: באמת תודה.

אני: עוד דברים שתרצו להוסיף?
שחף: מה אפשר להוסיף? תבואו נו.
חלאס, לא צריך לדבר..
גל: קודם כל, אנחנו רוצים להיות בחמישיה הפותחת.
שחף: כן, צריך את החמישיה הפותחת.    מגיע לנו, אנחנו good vibeים.
גל: זה אפילו לא לשיקולך, אתה יכול לתת לי לערוך ברגע זה.
גאיה: אתה יודע מה, תעשה רשימה של אווירה במסעדה, של שירות וזה.
גל: יש לו את זה!
גאיה: אז איפה אנחנו? שאני אבין.
כי את זה לא ראיתי.
גל: מאמי, אנחנו נופלים באוכל...
גאיה: סבבה, אבל בשירות אנחנו בטופ שלושה.
אני: אני יכול להיות כן?
שחף: כן, תהיה כן.
אני: השירות שלכם הוא רכבת הרים.
הוא היה ממש ממש טוב, כולם עטו עלינו,
ואז פתאום לא היה קטשופ-מיונז, מפיות לא היה בכלל כל הערב, ניסינו לבקש.
גל: אתה רוצה להגיד לי מי היה המלצר?
גאיה: אני..
אני: היא אכלה, היא אכלה, לא נעים.. [הפסקת עובד].
גאיה: אה, זה היה כבר בסוף שלי, אז לא אני.
אני הייתי עד שהם קיבלו עד ההמבורגר.
שחף: את מנקה את השם שלך כאילו?
אני: לא התחלף מלצר..
גל: את רק ירדת ולא היה מענה במקומך.
גאיה: בסדר אבל אני הייתי בהתחלה, והייתי טובה.
גל: ואז נעלמת להם.
{דבוש מחייך}
גל: את צריכה לראות את החיוך שלו, הוא מזכיר כל הזמן את מה שהיה רע.
שחף: נראה לי שאני אלך רק לעזור להם עם הסגירה, כדי שתהיה לנו סגירה סבבה כזו.
היה כיף מאוד.
אני: יש לך משפט לסיום?
גאיה: תבואו באזז, תהיו באזז, נהיה באזז.
שחף: אנחנו מאוד מאמינים בלפנק, ולא הרבה מקומות עושים את זה, ואני מדבר הכי בכנות,
לא הרבה מקומות מפנקים כמו שאנחנו מפנקים, אנחנו מאמינים בזה..
{כוס נשברת במטבח}
שחף: אוי, שיהיו בריאים..
די, באמצע הנאום שלי..
גאיה: כמו שאמרנו, אנשים עם מוגבלויות..
שחף: {פונה למי ששבר} אתה לא תהיה פה, אתה תפוטר!
אתה תפוטר רותם, באמא שלי.
רותם: אני היחידי שעושה פה את כל הסגירה, אני הבאתי לו שירות בן זו*ה.
גאיה: אני ידעתי שהיה אחריי מלצר!
רותם: {פונה אליי} מי הביא לך את האלכוהול..
אני: מה עם המפיות?
זוכר שביקשנו?
רותם: {נזכר}.
גאיה: Ohhhhhhhhh
שחף: This moment he knew
אני: היה שירות יפה..
רותם: {משנה נושא} הבאתי לך קוקטיילים,
ביקשת מיונז..
גאיה: קולה זירו עם תפוזים שעד עכשיו אתה שותה.
אני: מלבדכם, הפרוזדור היה היחיד שהביא לי תפוזים יחד עם הזירו.
גאיה: אז תרים אותנו מעל הפרוזדור!
[לביקורת הראשונה, באזז אכן נמצאים מקום אחד מעל הפרוזדור].

שחף: רותם, השעה 00:20,
כל השולחנות לא נקיים, אין שום דבר בבראנץ' פתוח, וכל הבר עכשיו פתוח, תאמר עכשיו לנוח.
אני: עוד משהו שיש לי להגיד..
אתם מאוד מאמינים כמו בצבא, שרטוב זה נקי.
מה זה אומר?
השולחן בהתחלה היה מלוכלך,
גאיה המקסימה באה, עשתה אותו מאוד רטוב,
דבוש שם את הטלפון על השולחן, וכל הטלפון מים.
דבוש: וואלה כן.
אני: אז, רטוב זה נקי.
גאיה: אני?
שחף: כן, זו את.
גאיה: אני השתמשתי במגבון.
מה, אני אמורה לנקות עם הלשון?
שחף: כן, אבל משתמשים עם מגבון, ואז עם מפית, או מטלית.
גל: רטוב זה נקי נקודה, עזבי מה הוא אומר.
גאיה: לא נקי - יש תלונות
כן נקי - יש תלונות.
מה אני אעשה...
גל: רגע, הטלפון התקלקל?
דבוש: הטלפון לא..
גל: נו, אז מה אתה רוצה?
דבוש: חסין למים.
גאיה: נו יופי, אני ידעתי את זה, בגלל זה שמתי מגבון.

מלא נייר לניגוב שולחנות משמאל,
אמיר המבואס מימין

שחף: טוב, אני צריך ללכת.
אני: שחף, תודה רבה.

שחף: תודה רבה לכם, היה ממש ממש כיף.
אני: אני מאוד מעריך, אין עליך.
גאיה: {לשחף} תודה רבה חבר יקר.
שחף: ו...תבואו עוד פעם, תבואו נתקן לכם קצת חוויות שהיו לכם.
גאיה: עכשיו שזה יהיה בפעם שאני לא עובדת, ותראו איזה ביאוס.

אני: אגב אני חייב לציין שהזיכרון של גאיה - מדהים.
שחף: חיים שלנו, יש לה זיכרון..
גל: אתה יודע כמה פעמים היא קראה את הכתבה?
אני: אה, בגלל זה?
גאיה: הוא שם תמונה שלי ברקע, ואז כתב "מעסיקים פה בעלי מוגבלויות".
אני: מה?!     אני לא זוכר את זה... זה בלוגר אחר..
גל: לא, זה אתה מאמי.
גאיה: היא צחקה עליי על זה.
אני: {לדבוש} עוד שנייה היא תובעת אותי...
גל: לא, זה בסדר, גאיה פשוט עוד לא אובחנה.
אני: {מסתכל באתר} אין את זה, את מוזמנת לחפש.
גל: הוא הוריד את זה.
פחדן, פחדן.
גאיה: {מראה לי באתר} "חלק מכוח האדם שלהם הוא נוער שוליים ונוער על הרצף האוטיסטי", ואז רואים אותי פה מנקה כוסות.
זה מאוד נפגעתי.
אני: אני התכוונתי אמיתי..
גאיה: היום אני רוצה תמונה יפה שלי. תבקש מהצלם.

אני: משפט מסכם?
גאיה: תודה רבה.
גל: אין תגובה.

לחזרה לביקורת