Hudson האדסון

-------↓--------------2---------------↓-------

הבעלים: מתן אברהמס

מדיה:  

הצצה על המסעדה.

כתובת : לילינבלום 41, תל אביב.

תאריך ביקור: 24.8.21

17:04 הזמנו.

17:15 (בערך) קיבלנו (11 דקות הכנה).

שם ההמבורגר: ארוחת חוק וצ'דר - קציצה של 170 גרם, מיונז צ'יפוטלה, כרוב כבוש, צ'דר ובייקון, חסה, עגבניה, בצל ומלפפון חמוץ

מגיע עם תפוח אדמה - 78 שקלים.

שתייה קולה זירו - 9 שקלים תוספת. (עולה ברגיל 12 שקלים).

קינוח פאי פקאן "פיקאן בייטס" - בצק פריך ללא גלוטן עם שקדים טחונים, במילוי טופי, מייפל ופקאנים - 30 שקלים.

סה"כ 117 שקלים.

(אין טיפ כי שירות עצמי)

מידת עשייה קבועה MW-W

קישור לתפריט רשתי

בכניסה יש מסופון להזמנה

קדם דבר:

1. מסעדת האדסון שמה לב לכך שעולם הקולינריה הולך לכיוון המבורגרים,

ועל כן החליטה לפתוח מסעדת low cost,

בה כל הכלים יהיו חד פעמיים, השירות יהיה עצמי בלבד,

וכך, היא הצליחה להוזיל את המחירים שלה ב-25%.

אותה מסעדה, העתק-הדבק, מרמת החייל ללילינבלום, מסעדת חסך (low cost).

2. כשהייתי בהאדסון המרכזי בפעם שעברה, אכן הייתה איכות בשר, אבל הם לא ידעו לעשות המבורגר.

לפני חודש וקצת, נפתחה המבורגריה של האדסון, ייעודית להמבורגרים, שמתרכזת יותר בתחום.

רק חודש, וחצי ישראל ביקרה שם, לרבות החברים שלי,

על כן הייתי חייב לבדוק את העניין.

3. השאלה הראשונה ששאלו אותנו הייתה: "תרצו לשבת על הבר?"

בתרגום לעברית זה אומר: האם תרצו לקבל שירות (שבן אדם ישרת אתכם, ולא שירות עצמי).

הסעיף שאינו נוקט עמדה:

1. כוסות בגודל מצחיק

יש יגידו יוקרתי, יש יגידו פלצני,
אבל אין ויכוח שהכוסות החד פעמיות לשתייה בהאדסון, הן בגודל לא שגרתי.

לדעתי, המטרה היא לשדר יוקרתי ומיוחד במינימום מאמץ.
כוס חד פעמית קשיחה, שהיא לא קטנה, וגם לא גדולה...

2. ברז משותף לשטיפת ידיים בשירותים

ראשית, כאשר נכנסים לשירותים, צריך להכיר את הסמלים היוונים-רומים כדי לדעת איזו דלת לפתוח.

זכר נראה כמו חרב, מסמל מלחמה, ואילו נקבה כמו מראה שמחזיקים ביד, מסמל יופי.

אחרי שבחרת את הדלת בחכמה,

וסיימת את מעשיך בשירותים,

ברז שטיפת הידיים - משותף.

3. הלחמניה בטעם של פרנה מרוקאית

המנהלת טענה שזו לחמניה רגילה מקמח לבן,

אבל אני הבחנתי שהטעם שלה מאוד מזכיר את הפרנה המרוקאית,

קמחית ואולי קצת מזכירה את הלחמניה של B12.

לחמניה אורירית

יתרונות:

1. מזכיר את NG

רבות אני מדבר על FatCow ועל ג'אנגו, בתור הבשר האיכותי ביותר שאני מכיר.

עם זאת, NG, זו מסעדת הבשר עם הבשר המיושן הכי איכותי שיש, יותר אפילו מ-GDB.

יקר שם פיצוצים, ולכן לא יוצא לי לבקר שם תכופות.

האיכות של NG היא המקום השני בקציצה הטעימה ביותר בארץ, אחרי הבשר של תום אביב.

טעם הקציצה של האדסון לילינבלום מזכיר את האיכות של NG, וזו מחמאה מאוד גדולה.

2. באתי בשביל תפוח האדמה
רוב ההמבורגריות מביאות צ'יפס עם ההמבורגר.

אלו שמנסות להביא "סירות תפוח אדמה" / פוטטוס במקום, מפשלות בזה (כמו לופט).

זה פשוט לא יוצא מוצלח.

מעטים המקומות שעושים לך תפוח אדמה, שיוצא פריך וטוב, כי יותר קל להרוס אותו.

כרגע, המקומות עם הפוטטוס הטעימים ביותר, הם בורגר סאלון (תיבול קייג'ון) וB12 (טעם של ל"ג בעומר).

קשה לי להגיד שהאדסון עברו את בורגר סאלון, כי תיבול הקייג'ון פשוט ממכר.

עם זאת, אני יכול להגיד שתפוח האדמה של האדסון הוא הכי טהור שיש,

כמו שהצ'יפס של מקדונאלדס הוא הכי טהור שיש.

אם היו שמים על זה גם רוטב טוב, היה מושלם.

אגב, גם תפוחי האדמה מזכירים את NG.

קריספי מבחוץ, רך וחמאתי מבפנים

3. ברז לשתיית מים קרים

כמו בכביש 90 / כרמל

גם כאן, יש ברז מים קרים, שאנשים יכולים לשתות, עד אשר מגיע להם האוכל.

יפה מאוד.

4. רטבי קטשופ ומיונז מתוך דיספנסרים

כמו בסוסו , בפורט 19 וב-TLBS

גם כאן, ישנם קטשופ ומיונז שאפשר לקחת מדיספנסרים.

תמיד עדיף על שקיות קטשופ קטנות ומעצבנות.

2 קטשופ ו-1 מיונז (שמשתעל מיונז, כי עוד מעט נגמר)

חסרונות:

1. מידת עשייה לא נכונה

בהאדסון יש שתי מידות עשייה: או סטנדרט או WD.

מה זה סטנדרט?    סוד.

כששאלתי את המנהלת מה זה "סטנדרט", היא אמרה שזה בין M לבין MW, לכיוון ה-M.

אם כך, הקציצה שלי ממש לא הייתה סטנדרטית.

היא לא הייתה 'שרופה', אבל גם לא היה בה טיפה של אדום.

מישהו אמר בורגר ראנץ'?

הקציצה שלי הייתה עשויה כמעט עד הסוף, כאילו בחרתי באופציה של W.

אם הייתי אוהב W, הייתי מאוד מתרשם מהתוצאה, משום שזה היה טיגון איכותי של הקציצה עד הסוף, מבלי לשרוף אותה.

אבל משום שאני אוהב להריח את הבשר שלי מדמם, מאוד התבאסתי.

2. לא חוק ולא צ'דר

מנת הדגל של המקום: חוק וצ'דר, שעשתה המון באז (ריגוש),

היא לא כזו מטורפת כמו שחשבתם.

הבשר הוא הכלאה של NG ושל בורגראנץ' (גם משום שיש טעמים ראנצ'יים, וגם עקב מידת עשייה W).

והצ'דר?    רוטב ותו לא.

אין את הגמישות והאלסטיות של צ'דר סמיכה ונמתחת.

סה"כ רוטב צהוב שבקושי מרגישים אותו.

סתם בשביל היופי, בקושי מרגישים את הצ'דר.

3. מלכי הפלפל השחור

3.1. הום בורגר הם עדיין המלכים בתבלון מוגזם.

לה קרנה מתמחים באבקת ביסלי חזקה,

והאדסון הם אלופי הפלפל השחור, אותו הם מוסיפים להכל, ובכמויות.

לרוב פלפל שחור, כמו מלח אמור לשפר טעם.

אך כששמים אותו בצורה מוגזמת, הוא הופך גם את הקציצה וגם את תפוח האדמה לחריפים בלי סיבה.

חריפות מציקה, שגורמת לך לשתות מים אחרי כל ביס, ומשמעותית פחות להנות מהאוכל שלך.

המנהלת אמרה לנו שהיא מכירה את המצב, ולנו זה מוזר שאם המצב מוכר, למה לא מטפלים בו?

לגנוב לטבח את הפלפל השחור...

3.2. הפה שלי עולה בלהבות...

שאלתי את עדי המנהלת אם הם מוסיפים פלפלים חריפים לתערובת הבשר.

היא ענתה שלא.

לא סתם נקודות שחורות... 

4. תפריט ברזל
ברוב המקומות, יש לך תפריט, ואתה יכול לבצע שינויים במנה שלך (להסיר משהו אחד, להוסיף משהו אחר).
גם במקומות שמבקשים לא לגעת, יגלו אנושיות אם בקשת השינוי מגיעה מצורך של ממש.

בהאדסון, מנת חוק וצ'דר מגיעה עם בייקון.

אני לא אוכל בייקון, ואחרי ששילמתי במסופון על המנה, הסברתי למלצר שאני לא אהיה מסוגל לאכול את זה, לא כי אני מפונק, אלא כי אני לא אוכל בייקון.

ביקשתי שפשוט לא ישימו בייקון על המנה שלי, ובמקום לעצור את השף, הוא אמר לי "לא", 

שהם לא משנים שום דבר בתפריט, שאם אני רוצה, אני יכול להסיר את הבייקון אחרי שהם ישימו לי אותו.

וזה לא שהבייקון הוא חלק מתערובת הבשר, הטבח ממש מבצע את הפעולה של לשים את הבייקון על המנה.

הסברתי למלצר שאני לא מתכוון לגעת בזה, שזה הולך להיזרק לפח, והוא בשלו: "אין מה לעשות, ככה זה פה".

עכשיו עזבו את זה שלא שמתי לב שיש בייקון בתפריט,

עזבו את זה שיכולתי לקחת את המנה הנקייה, ופשוט להוסיף צ'דר,

הגישה הזו של להגיד ללקוח "תתפוצץ" היא מתנשאת.

התייעצתי על העניין עם המנהלת, והיא סיפרה לי את מקור ההשראה שלה.

אצל השף יוסי שטרית, יש מנת סלט שמכילה 4 פיסטוקים.

לאחר שלקוח הזמין את אותה מנה, וגילה שמכילה פיסטוקים, הוא הסביר להם שהוא אלרגי לפיסטוקים, ולכן מבקש להוציא אותם מהסלט.

השף אמר "אני לא מוציא את הפיסטוקים, משום שככה המנה מגיעה".

-"אני אמות!" השיב הלקוח.

והשף בשלו.

במקרה שלנו, לאחר שקראנו לאחמ"ש, הוא חרג ממנהגו, ביקש מהטבח לא לשים בייקון, ואמר:
"רק אתם פה, אז אפשר הכל".

כלומר, משום שהמסעדה ריקה יחסית ואין לחץ, אבוא לקראתכם.

אגב, כשהמנה סוף סוף הגיעה,

הטבח הסתלבט עליי ואמר לי "שמתי לך מלא בייקון".

חקוק בסלע

4. שירות עצמי מאוד
בדר"כ אני תומך בשירות עצמי.
כמו בפורט 19 נניח,
אתה מזמין בקופה, הולך לשולחן,

כעבור זמן קצר אתה חוזר לקופה, לוקח את המנה שלך ואוכל.

אין טיפ, כי אין שירות, והרבה אנשים מעדיפים את זה, במיוחד במזנוני מזון מהיר.

כאן התחושה מעט שונה.

קודם כל לא באמת מסבירים לך שזה שירות עצמי, הם מצפים שתבין לבד.

מצד אחד, הכל פה מאוד יוקרתי, כמו בהאדסון,

מצד שני, כל הסכו"ם חד"פ, כמו בסוסו;

כשיוצאת מנה, ומוכן,

אתה צריך להבין שהמנה שם, שנמצאת על מסילות בין המסעדה לבין המטבח - שלך.

וגם אז, אתה צריך לקום לקחת אותה, ממסילות שמאוד מזכירות את מסילות פינוי המגשים בחדר אוכל בבסיס.

כשהזמנו קינוח (עליו ארחיב בהמשך), הביאו לנו צלחת וזהו, ללא מזלגות/כפיות.
אם הייתי עובד לשעבר של המקום, גם הייתי יודע מאיפה לקחת, אבל זה ממש לא מובן מאליו...

כשאחותי ביקשה מזלגות, המלצר הביא לה שני מזלגות, וחרה לה שלא הייתה לה מפית לשים אותם עליה.

האם הייתם שולחים יד בטבעיות ולוקחים מפית?

5. קינוח פשוט 

וכמו שאר אווירת המסעדה,

גם הקינוחים שלהם לא בשמיים.

אחרי הבשר העשוי טוב מידי, רציתי להמתיק את הגלולה השרופה, ולקחת לי קינוח מתוק.

להאדסון יש שלושה קינוחים מרכזיים:

לקחתי את פאי הפקאן, כי זה היה נשמע מגניב וכי אני אוהב פקאן.

גיליתי שמדובר במשהו כמו שש קוביות של שקדים, טופי ופקאן (לא הרגשתי את המייפל).

גם כאן, כמו תפוחי האדמה, זה לא הגיע עם רוטב כלשהוא (שלא לדבר על כדור גלידה שהיה יכול לשפר משמעותית את הקינוח).

[טוב שלא שמו גם על זה פלפל שחור].

שש קוביות, לא הכי מתוקות בעולם, שעלו 30 שקל.

ממש ממש לא שווה את המחיר, תאכלו גולדה בחוץ או משהו.

שוד לאור היום בצורת קוביות

6. יקר מאוד

אמנם המבורגר הכי פשוט עולה 52 שקלים,

אבל ארוחת חוק וצ'דר, שלא מגיעה עם שתיה, עולה קרוב ל-80 שקלים.

אם נוסיף שתייה, זה כבר מגיע לכמעט 90 שקלים.

והקינוח שהזכרתי בסעיף הקודם - עוד 30 שקל.

לארוחה מלאה, לבן אדם אחד, אפשר להגיע בקלות לקרוב ל-120 שקלים.

וכאן, ממש אין תמורה למחיר.

7. הלחמניה מתפרקת

הלחמניה האורירית שדיברתי עליה קודם, כ"כ אורירית, שהיא מתפרקת תוך כדי האכילה.

עם הזמן, אוכלים את ההמבורגר בחלקיו, ולא כמכלול.    מבאס.

ההמבורגר מתפרק בידיים

8. אין הרבה מקום ישיבה בפנים

המקום של האדסון מתחלק לשני אזורים, בפנים ובחוץ.

בחוץ, יש מקומות ישיבה בשפע, כמו בטרומן,

ואילו בפנים, ישנם שולחנות בודדים (כמו ב-Food terminal)
ורוב הישיבה היא על הבר.

סיכום:

מסעדת האדסון לילנבלום היא הפיתרון הזול ב-25% ממסעדת האדסון ברמת החייל.

לעומת זאת, האף של צוות העובדים, לא ירד ב-25%, ולדבר עם העובדים על שינויים במנה, זה קצת כמו לדבר לקיר.

בלילינבלום, אתם תוותרו על השירות, על כלים אמיתיים, ועל חיוך ממלצרים.

הבשר איכותי מאוד, אך גם יבש מאוד - שילוב של NG עם בורגראנץ', 

וגם הוא, כמו הגישה של המלצרים, עמוס בפלפל שחור.

אז אמנם חשבתי שהנה האדסון פתחו מקום שיותר מתקרב להמבורגריה,

אבל התבדתי, משום שהמקום הוא העתק של האדסון הרגיל, בתצורה של low cost.

לא אחזור.

ציון:

40%

ציון קודם:

86%

ציון סופי:

63.3%

(כתוצאה מהתנגשות עם ציון של porter and sons)

-------↑--------------2---------------↑-------

-------↓--------------1---------------↓-------

כתובת : הברזל 27, תל אביב.

תאריך ביקור : 21.7.20.

שם ההמבורגר : ביפבורגר קצבים - 250 גרם מנתחי סטייקים משתנים (היה מנתחי אנטריקוט וסינטה)


מחיר: 96 שקלים להמבורגר עם תוספת (צ'יפס לדוגמא)

ייתרונות :

1. שירות ללא תחרות - בדר"כ אני לא אוהב להכניס את מוטיב השירות לביקורת,
כי אני מסקר המבורגרים, ולא אנשים.
אבל השירות היה כה אדיב, שלא יכולתי להתאפק.
המלצר שלנו גיא, היה אנרגטי, חייכן ואחד שכיף לקחת ממנו הזמנה.
ראשית הציע לנו לשתות, וכשביקשנו קנקן מים, הוא מזג לנו בעצמו.
כשהתלבטנו מה להזמין לאכול, הוא פשוט המתין בסבלנות, כמה זמן שיידרש, עד שנגבש החלטה.

בסיום הארוחה, הגישו לנו מגבונים.
לא שמו על השולחן מגבונים.
פתחו עבורנו את המגבון, והגישו לנו אותו...
טוב שלא ניגבו לנו גם את הפה...

שירות למלכים.

בנוסף לכך, בשירותים היו מגבות כמו בשגב אקספרס, מקום על רמה.

2. לחמניית ג'בטה  - נחמדה מאוד, לא מצליחה להגיע לרמה של B12 (מעט קמחית), אבל בגדול היא חצי קראנצ'ית חצי רכה, נחמדה.

3. שומן מורגש - הבשר איכותי מאוד, סטייל רובן.
הוא נימוח מאוד ברובו, ישנם חלקים אדומים בפנים, ומרגישים את היוקרה בכל ביס.

4. רובן מקנא - ברובן, הבשר איכותי מאוד.
מרגיש כאילו קיבלת סטייק מפורק, וריכזו לך את זה בצורת עיגול בין שתי לחמניות,
ואז אתה לא מרגיש באמת "קציצה".  אין את תחושת השומן המלוכלכת שאנחנו אוהבים.
האדסון שברו את המחסום הזה.
הם הצליחו ליצור קציצה מבשר איכותי מאוד, ועדיין לתת את השומן של הקציצה שאנחנו אוהבים.
כלומר, יש טעמים מאוד חזקים של כתף בקר, ועדיין את השומן הטעים של הקציצה.
יפה מאוד.

5. חתיכת תפוז בכוס - בהרבה מקומות כשאתה מזמין קולה, אתה מקבל חתיכת לימון.
וכאן, כמו בפרוזדור, יש אפשרות לחתיכת תפוז, מדהים :))

6. מלוח בצורה מושלמת - זה פשוט איכותי, מלוח, שומני, עסיסי, בשרני, מיצי, אומאמי, כל מה שבשר צריך להיות.

7. ממלא - יחסית ל-250 גרם זה נראה קטן, אבל זה די ממלא.
יותר מזה, זה ממלא במידה הנכונה, לא מפוצץ אותך.

8. תחושה טובה בקיבה -

ספקטרום התחושה שלאחר האוכל:

(קלקול קיבה / בחילה / צרבת / כבד בקיבה / תחושה בנויה / קל / לא מרגיש שאכלתי)

תחושה טובה מאוד בקיבה לאחר הסיום.
תחושה שמתחילה כמו חזה עוף, ואז מתנפחת בצורה שומנית (בקטע טוב), סחתין.

חסרונות:

1. אבל למה בלי טחינה? יבש - אין רטבים על ההמבורגר בכלל.
ולכן לא משנה כמה מיצי ועסיסי הוא יהיה, בתור מכלול מאוד קשה להחזיק ממנו.
הרוטב היחיד שקיים (שבדר"כ מגיע בכלל על כריך הפילדלפיה שלהם) הוא מיונז צ'יפוטלה והוא חריף ולא נעים (סובייקטיבית).
ישנם מיונז וקטשופ היינץ על השולחן,
אבל אני ציפיתי לרטבי הבית... בכל זאת, למקום יש שם.

2. מסטיק - כיוון שהבשר עצמו עשוי מנתחים של סינטה, השומניות שבו היא אליה וקוץ בה.
הקוץ הוא שצריך מעט להתאמץ לפרק את הבשר.
ישנם חלקים שהם אינם רכים במיוחד, ומזכירים קצת מסטיק.
יתר על כן, האדסון מתגאים בכך שהם מיישנים את הבשר שלהם (כמו ב-NG), אבל אני לא הרגשתי את היישון.

3. צ'יפס גנרי - הצ'יפס שלהם הוא פשוט רצועות שמנות וגנריות, לא משהו מיוחד.
אם אתם הולכים, עדיף לקחת משהו אחר.
אני הייתי מנסה את הוולדרוף שלהם, הבנתי שזה מיוחד.

4. יקר - זה רשמית המקום שהכי אין בו תמורה לעלות.
ההמבורגר טעים מאוד, אבל החור בכיס עמוק יותר.
בשביל המבורגר+תוספת+שתייה+טיפ שילמתי 121 שקלים.
וכן, גם מחיר זה גורם חשוב.

סיכום:
האדסון הוא מסעדת בשר לעשירים בלבד.
הסיבה היחידה שבדקתי את המקום הזה, היא כי הבנתי שזה מספר אחת אצל ראש קהילת המבורגר ישראל.

המלצר אמר לי בהתחלה, שהמבורגרים זו לא ההתמחות שלהם (אלא בשרים)
והוא צודק.
הבשר עצמו הוא מהיותר איכותיים שאכלתי, אבל זה לא בהכרח אומר שהוא מהכי טעימים.
הסיבה היא שטעם הוא מכלול.
הלחמניה, הבשר, הרטבים, הירקות הצ'יפס, הכל צריך לשתף פעולה.
מידת העשייה שלקחתי הייתה M, אבל אני ממליץ לאנשים לקחת MR, כדי להנות יותר מהבשר (יהיה לכם יותר מסטיק, אבל כנראה שווה את זה).

ההמבורגר עצמו הוא פשוט ללא שחיתות,
וזה טוב לאנשים שאוהבים לסקר בשר, פחות המבורגרים.

אגב, שמעתי שעסקית בצהריים עולה 2/3 מחיר, אז תבואו בצהריים.

הקיבה שלי אהבה,
הכיס שלי פחות אהב.
כנראה שלא אחזור עד שאזכה בפיס.


ציון סופי:  86%

נ.ב. להוסיף גבינה עולה עוד עשרה שקלים, אז ויתרתי על התענוג.

כששלחתי את ההמבורגר ה'כשר' לחבר,

הוא רשם לי: 

"מה קרה? קצת קורונה אז דתיים?"

-------↑--------------1---------------↑-------

תגיות: פתוח-בשבת, מסופון-להזמנות, תמי-4, שירים-ברקע, לחמניה-לא-מחזיקה, רטבים-מדיספנסרים
אין-שירות

חזור לטבלה מסכמת

**האדסון**    **hudson**